הסיטואציה גרמה לי להרהורים רבים והחלטתי לפנות למאמרים כדי לבדוק קצת יותר לעומק את נושא ההתמכרות לאינטרנט , בעיקר כדי לוודא שמה שמתרחש אצלי בבית הוא נורמלי.
במסגרת החיפושים, נתקלתי בשני מאמרים מאוד מעניינים האחד, באתר Academics וכותרתו: פאונדרס על התמכרות לאינטרנט והשפעותיו על בני נוער.
את המאמר השני מצאתי ב-אתר הסתדרות המורים. הוא נכתב על ידי עוזי ברק- פסיכולוג בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה והוא נקרא פסיכולוגיה של ה"כאילו".
ברק מדבר על כך שהנוער הטיפוסי של היום חי בשני עולמות- האחד וירטואלי ובו הוא מרגיש משוחרר וספונטני והשני הפיזי. כשהנוער מנסה להעתיק את החוויות מהעולם הווירטואלי אל העולם הפיזי, נוצרות הבעיות.
רוב הנוער בארץ ובעולם משתמש באינטרנט לצרכים שונים: צ'טים, פייסבוק, לימודים, רכישות, משחקים ועוד. רשת האינטרנט כבר לא מהווה רק "אמצעי תקשורת" אלא הפכה להיות סביבה חברתית עבור חלק גדול מבני הנוער. הדבר לטענת ברק לא מפתיע, שכן זהו דור שגדל והתפתח עם המחשב והרשת ולכן עבורו, זוהי התנהגות סטנדרטית ומקובלת.
השאלה המרכזית שנשאלת היא: מה כל כך מושך אותם באינטרנט ?
ברק מונה במאמרו את הגורמים והמניעים לשימוש באינטרנט ובחלק זה של הפוסט אמנה אותם בקצרה:
אנונימיות ואי זהות- (מה אכפת לך מי אני?) - היכולת להשתמש בכינוי והאמונה של המשתמש שהוא אנונימי (למרות שניתן לחשוף את זהותו) יוצרת תחושה שהוא חופשי יותר לנהוג כרצונו.
אי נראות- (אז מה אם אני שחור, שמן וקרח?")- אי שיפוטיות. ההתייחסות אל המשתמש מתמקדת בתכנים שהוא מפרסם ובדרך שבה הוא בוחר לתאר את עצמו, דבר שיכול לתרום לתהליך ההעצמה האישי.
העדר קשר עין-(תסתכלו לי בעיניים!)- מאפשר למתקשר להיות שיר ומשוחרר יותר מכיוון שהוא לא מרגיש שהוא נבחן.
נטרול סטטוס-(אני גדול)- ביטול ההתייחסות לפי גיל, התקשרות מקוונת מאפשרת לאדם להסתיר את גילו או לזייפו בקלות. לתופעה זו יש כמובן גם הרבה מאוד חסרונות כשהידוע בהם הוא התקשרויות בין פדופילים המזייפים את זהותם וגילם לבין ילדים- תופעה שבמקרים מסוימים נגמרת באסון.
ברק מוסיף ומציין שהעובדה שהתקשורת היא של כתיבה וקריאה, מאפשרת חזרה ועריכה של הדברים וזה כשלעצמו מושך את בני הנוער שיכולים לעשות רפלקציה על דבריהם. גם השימוש באייקונים עוזר לבני הנוער להעביר מסרים מדוייקים יותר ולהביע את עצמם ביתר בהירות. מצד שני ה-like הפך להיות המילה הפופולרית ביותר בקרב משתמשי הפייסבוק והוא לעתים מחליף משפטים שלמים שהיו צריכים להיאמר. השימוש בשפה לא תקנית ויצירת עגה מקומית המתאימה לאינטרנט גם היא מושכת מאוד עבור בני הנוער והיא יוצרת מעין תת תרבות עבורם.
כל הסיבות שנמנו גורמות תמריץ משמעותי לשימוש ברשת ומשפיעות על אפיונם ואישיותם של מתבגרים הן לחיוב והן לשלילה.
כאשר בני הנוער החיים בין "שני עולמות" (ווירטואלי ופיזי) לא מבחינים בהבדלים ביניהם ולא שומרים על איזון הולם ביניהם נוצרת סיטואציה של בלבול, מבוכה, קונפליקטים וקשיים נוספים המכבידים על גיל ההתבגרות.
במאמר של פאונדרס מובאים ההיבטים השליליים של האינטרנט לצד ההיבטים החיוביים:
אחת ההשפעות היא היקשרותו של הנוער למחשב בכל מגוון הפעילות שהוא מאפשר. המאמר מציין את הישיבה מול המסך כ"ישיבה בבית" והחלשת הדחף בחיפוש אחר חברים- דבר שעלול להוביל לקשיים בהשתלבות חברתית.
במאמר מצוטטת יאנג (1998) שחקרה את נושא ההתמכרות לאינטרנט ומפרטת כיצד לזהות סימנים המצביעים על התמכרות:
- חיבור למשך 6-10 שעות ויותר בכל יום.
- הרגשת אי נוחות ורוגז כשלא מחוברים לאינטרנט.
- גלישה מסיבית על מנת להשיג סיפוק.
- חוסר יכולת לעצור או לשלוט בכמות הגלישה.
- הפסדת או סיכון קשרים חברתיים.
- השתמשות באינטרנט כדרך לברוח מבעיות או לטיפול עצמי בדיכאון.
על פי מחקר איטלקי שנערך בשנת 2007 בני נוער נוטים להתמכר לאינטרנט בעיקר בעקבות שימוש מופרז בחדרי שיח והשתתפות במשחקים מקוונים. התמכרות כזו על פי המחקר יכולה לפגוע בנער ישירות ולהפוך אותו לאדם מתבודד.
המאמר מונה גם את היתרונות ברשת שלא ניתן להתעלם מהם:
קיימים מחקרים המוכיחים שהגולשים פעילים יותר מבחינה חברתית ויש להם הזדמנות להרחיב את חוג החברים ולהיחשף למגוון תרבויות ואנשים שונים. כמו גן ילדים ביישנים או חסרי בטחון מוצאים ברשת כלי להעצמה ולבניית הבטחון העצמי.
ובפן האישי- לנו כהורים וכמחנכים יש תפקיד חשוב. קודם כל עלינו להבין שהאינטרנט נמצא כאן, בבתים שלנו והיום בעידן הסמארטפונים, בכל מקום כמעט. הילדים שלנו הם חלק ממהפכה מקוונת שאין לנו שליטה מלאה עליה אבל יש לנו בהחלט את היכולת להשפיע, להוביל, להנחות ולאזן את הילדים.
פרופסור ברק מציין מספר דרכים שלנו המבוגרים יש כדי להשפיע על בני הנוער ואל שימוש מבוקר באינטרנט:
- חינוך והסברה מגיל צעיר, לדעתי מקומו של בית הספר במקרה הזה חשוב מעין כמוהו. על מערכת החינוך מוטלת האחריות להכניס את כל נושא הגלישה הבטוחה לתכנית הלימודים ולטפח תלמידים/גולשים מיומנים ומודעים לסכנות הקיימות ברשת .
- מעורבות המשפחה. באופן אישי אני חברה של שני ילדיי בפייסבוק. ברור לי שאין לי שליטה מלאה על כל מה שהם עושים ברשת, אבל אני מקפידה להתעניין, לשאול שאלות ולאזן כשצריך.
- פיתוח סביבות אינטרנטיות מושכות וחיוביות.
- חקיקה רלוונטית להתנהגות ברשת ואכיפתה.
לסיום הפוסט, ביקשתי את בתי לקרוא את הכתוב ולהגיד לי אם היא חושבת שהיא "מכורה", התשובה היתה חד משמעית לא. העובדה שהיא מדריכה בצופים ומשתייכת ללהקת זמר לוקחת חלק גדול מזמנה הפנוי ובכך מפחיתה באופן משמעותי את השעות שהיא נמצאת מול המחשב. ואולי זה הפתרון, פשוט לגרום להם להיות עסוקים....
הסרטון שצרפתי לקוח מתוך תכנית הבוקר ובו ראיון עם פרופסור פנחס דנון- מחבר הספר "כולנו מכורים". בראיון מדבר פרופסור דנון על מחקר שנמצא בו שבני הנוער בישראל בראש דירוג המכורים לאינטרנט. הוא מחזק את החסרונות בשימוש יתר באינטרנט בעיקר בתחום התקשורת הבין אישית ומציין את העובדה שאנשים הופכים להיות מתבודדים מרצונם. על פי דבריו קיים שינוי במבנה המוח אצל משתמשים כבדים וזה בא לידי ביטוי בחוסר שינה, אי שקט, עצבנות,ירידה בלימודים ועוד.
את הפסקה הזו אני כותבת שבועיים לאחר כתיבת הפוסט ,בתאריך 28.8 , , בעקבות כתבה שיוצאת בעיתון ידיעות אחרונות על התמכרות בני נוער סינים לאינטרנט, (דני ספקטור) מעבר לזעזוע מדרכי הטיפול במחנות הגמילה מהאינטרנט שמנוהלים כמחנות צבאיים (ילד שהוכה למוות), התופעה כפי שהיא מופיעה בכתבה מפחידה. נערים שלבשו חיתולים כדי לא לקום מהמחשב או ילדים שנכנסו לקפה איטרנט עם מעיל כשהיה חורף וכשיצאו משם כבר היה קיץ. אין לי ספק שהסיפורים המופיעים בכתבה קיצוניים אבל הם בהחלט נותנים עוד נקודה למחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה