ברוב הפוסטים שלי עד היום כתבתי על הכיתה המקוונת, תכנים מקוונים והתלמיד המקוון, אבל עכשיו, עם החזרה לעבודה, עניין המורה המקוון התחיל לעניין אותי,מכיוון שלדעתי, הכל מתחיל במורים. כשהמורה פתוח לשינויים ולקדמה, יהיה לו קל הרבה יותר ליישם את הדברים בכיתה שלו. אני חוזרת לבית ספר שבכל כיתת אם יש ברקו ומקרן. האם בכך שאני מראה מצגת פעם בשבוע, או סרטון נחמד ביוטיוב, אני הופכת להיות מורה מקוונת? האם זה מספיק? ואיפה הערך המוסף בהוראה שכזו? על כל השאלות האלו אנסה לענות בפוסט הזה. (כמובן שהתשובה לשתי השאלות הראשונות היא חד משמעית לא).
במאמרו "המורה המקוון: למידה הוראה אחרת" מציין ד"ר אברום רותם שכיום אנו עדים לסוג חדש של הומו ספיאנס (האדם הנבון), דגם המתאים למאה ה-21 ומייצג שילוב בין חשיבה אנושית, תובנה ותפיסת עולם לבין טכנולוגיה. לא ניתן על פי תפיסה זו להפריד בין החשיבה האנושית לבין הטכנולוגיה. ד"ר רותם מציין שתפקיד הטכנולוגיה בחינוך אינו מתמצה בגיוון והעשרת ההוראה למידה, אלא בקידום, תמיכה, זימון ואפשור של פרדיגמת למידה אחרת. (מה שמחזק את התשובה השלילית לשתי השאלות הראשונות ששאלתי).
כדי שזה יתקיים על המורים לשנות את התפיסה האישית והמקצועית שלהם ולנהל את ההוראה בכיתה, את המידע האישי והמקצועי ואת הערכת התלמידים באמצעות מרחב מקוון ייעודי. המעבר צריך להיות משימוש בטכנולוגיה רק לצרכי גיוון והעשרה באמצעות חומרים מולטימדיאליים (כמו סרטונים ביוטיוב) להתמקדות בסביבות למידה מקוונות המאפשרות לתלמידים חשיבה מסדר גבוה, מכוונת עצמית וכן נגישות למידע שברחבי הרשת.
אם כך נשאלת השאלה: מה תפקידו של המורה? (שהרי רוב הילדים יודעים לגלוש באינטרנט).
ד"ר רותם מציין שתפקיד המורה להנחות ולנהל את למידת התלמידים ולעודד אותם להשתמש בכלים הטכנולוגיים באופן אקטיבי. בנוסף , מוטלת על המורה האחריות לעודד שיתופיות באמצעות כלים חברתיים (רשתות חברתיות, פורומים ועוד.) על מנת לייצר "קהילה לומדת" (כרמון 2006)
המורה המקוון לפי רותם הוא "מורה בעל תפיסת תפקיד עדכנית, בה הוא מנהיג, יוזם ומיישם תהליכי למידה פוריים, תוך שימוש משמעותי בסביבת למידה מקוונת". פרויקט חד פעמי לא הופך מורה למקוון, השינוי חייב להיות בשגרת ההוראה למידה והוא בא לידי ביטוי בעידוד למידה מתוך התנסות, שיתופיות, חקר, ניתוח מקרים, פתרון בעיות וחשיבה מסדר גבוה. אתגרו של המורה הוא בעידוד ויישם העקרונות האלה, תוך שילוב טכנולוגיות המידע.
החלק אליו הכי התחברתי במאמרו של רותם הוא זה בו הוא מציין את העובדה שאין משמעות פדגוגית למורה שלא עבר הסבה הולמת אך מתפקד בסביבת למידה עדכנית, בדיוק כפי שאין משמעות למורה מקוון שאין בידיו את האמצעים הטכנולוגיים הדרושים לפעולה בכיתה זו.
קיימים היום בשטח הרבה מאוד מורים שלכיתותיהם הוכנסו אמצעים להוראה בשילוב טכנולוגיה (לוח אינטראקטיבי, מקרן, ברקו) אך לא הכשירו אותם להשתמש נכון באמצעים אלו ולכן רובם משתמשים באמצעים הבסיסיים כמו מצגות וסרטוני יוטיוב ובכך זה מסתכם. לעומתם יש לא מעט מורים שעברו הכשרה, אך מגיעים לבית הספר ונתקלים דווקא שם בתשתיות לקויות שלא מאפשרות להם להשתמש ולנצל את הידע שלהם על מנת לקדם את נושא הוראה/למידה בשילוב טכנולוגיה. כדי שהמורה יוכל לנצל את יכולותיו ולהכניס טכנולוגיה חדשנית לתחומי בית הספר ההערכות צריכה להיות מערכתית ולשלב בתוכה קודם כל את מנהל בית הספר, צוות המורים והמנהלה וכל הגופים האחראים על נושא התשתיות המתאימות.
שימוש בכלי web2 בכיתה ובמרחב מקוון ללא אילוצי מרחב וזמן(כדוגמת קבוצה סגורה בפייסבוק) יהפכו מורה מסורתי למורה מקוון. עליו ליצור מהות פדגוגית מיטבית והטכנולוגיה צריכה להפוך לנדבך הכרחי לשיח ולהתנהלות. במילים אחרות , הלמידה איננה עוד נחלתה של כיתת הלימוד והיא יכולה להתבצע בכל מקום ובכל שעה. גם כאן עלינו לשאול את עצמנו היכן אנו שמים את הגבול? שהרי לא מצופה ממורה להיות זמין במשך 24 שעות להוראה ולהדרכת תלמידיו. חשוב שהומרה יהיה נגיש לתלמידיו גם מחוץ לתחומי בית הספר אולם חייבים להיות כללים ברורים הנקבעים על ידי המורה ומביאים את התלמידים להבנה שהמורה אכן נגיש, אך יגיב בזמן ובמקום על פי הכללים שקבע. אחד הפתרונות יכול להיות שעות קבועות בהם המורה נכנס למרחב המקוון על מנת להדריך, להגיב, להוסיף חומרי למידה וכדומה.
לפי ד"ר רותם, אתגרו של המורה הוא בהתמקדות בהוראה פרונטלית חדשנית, בה התלמידים הם בעלי עניין, מביעים דעות, מתווכחים ומתפשרים, תוך כדי מימוש אינטראקציה חברתית של מעורבות והפריה הדדית. על המורה להיות עדכני, להתעדכן בכלים המתחדשים על מנת שיוכל לשלבם בהוראה.
בסיום המאמר מציין ד"ר רותם חמישה שלבים שהמורה המקוון עובר:
- הכרות/כניסה- בשלב זה המורה עדיין מתנגד או משתמש באופן פסיבי במחשב לצרכיי הוראה למידה.
- אשליית הידיעה- המורה רואה בטכנולוגיה כלי עזר להוראה למידה הקיימת ומתנגד לשינוי פרדיגמת ההוראה למידה.
- התעוררות- המורה מבין את הפוטנציאל הטמון בשימוש בטכנולוגיה אך חסר ידע וכלים להשתמש בה.
- התמודדות- המורה יוזם ומחפש דרכים לשיפור ההוראה המקוונת.
- הבשלה- הטכנולוגיה הפכת לחלק משגרת ההוראה וההתנהלות האישית. המורה מודע לידע טכנולוגי ולמשמעות שלו בשינוי ההוראה למידה.
בגוון אישי יותר, בתחילת הלימודים הייתי בשלב השלישי, ללא ספק הבנתי את הפוטנציאל בשימוש בטכנולוגיה אך הייתי בפירוש חסרת ידע וכלים להשתמש בה וזו הסיבה שלמרות שתחום ההוראה שלי הוא אנגלית בחרתי ללמוד דווקא תקשוב והוראה על מנת לקבל כלים טכנולוגיים לעבודה בכיתה. כיום אני נמצאת בשלב ההתמודדות, לומדת דברים חדשים, מתנסה, לא מפחדת "ללחוץ על כפתורים" ומבינה שאני בדרכי לשלב ההבשלה. כמו שכתבתי בפוסט קודם, בכוונתי להקים בלוג כיתתי. כמו כן התחלתי לעבוד על המרחב הלימודי באנגלית באתר הבית ספרי ולהפרות אותו באתרים ומשימות שיתופיות לתלמידים ועוד היד נטויה.
ולסיום הפוסט ולרגל חזרתי לעבודה לאחר שנת שבתון, חשוב שכולנו נזכור שאנו קודם כל מחנכים ולא ניבלע רק לטכנולוגיה, הקשר האישי עם הילדים, הליטוף, המילה הטובה הם החלק הכי משמעות מבחינתי בעבודתי במערכת החינוך והטכנולוגיה היא ערך מוסף מבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה