הספרים הדיגיטליים, מהפכה או שינוי קטן?

את הפוסט הזה החלטתי לכתוב לאחר שהשבוע שלחה אליי חברת ההוצאה של הספרים אותם אני מלמדת בבית הספר אנגלית את המהדורה הדיגיטלית של הספר לכיתה ו' Panorama (שם החברה ECB). לאחר כניסה לספר הדיגיטלי  והתבוננות ראשונית בתכנים, ניסיתי לחשוב על מה כל המהומה? מה כל כך שונה בגרסה הזו מהספר הרגיל? איזה יתרונות יש במהדורה הדיגיטלית לעומת הספר הרגיל? האם הוא נותן לי ולתלמידים איזה ערך מוסף שמצריך שינוי בדרכי ההוראה למידה אליהם היינו רגילים עד היום? על כל השאלות האלה האלה אנסה לענות בחלק השני של הפוסט בהתייחס לספר הספציפי הזה, אבל אתחיל בהגדרה של מהו ספר דיגיטלי ומה היתרונות שראו לנגד עיניהם אלו שתומכים בעבודה אתו.
תחילה חשוב להבין מהוא ספר דיגיטלי או בשמו הלועזי e-book. בספרם "מתקוונים ללמידה, ארגז כלים דיגיטלי למורה" מגדירים גילה קורץ ודוד חן ספר דיגיטלי כ"ספר הניתן לקריאה כקובץ ממוחשב בפורמט דוגמת doc,pdf, html וכדומה.
ו/או באמצעות קורא ספרים דיגיטלי דוגמת קינדל או עברית... ספר דיגיטלי להבדיל מספר מודפס מאפשר קריאה מסתעפת שאינה לינארית בהכרח שכן ניתן לכלול בו "מילים חמות" התורמות להעשרת חווית הקריאה ולגיוונה". כבר מציטוט זה ניתן לראות את היתרון הגדול בספר הדיגיטלי בכך שהוא מעשיר את הלמידה ומאפשר למורה ולתלמיד להרחיב את ידיעותיו בכל תחום נלמד.
יתרון נוסף בספר הדיגיטלי הוא חיסכון בעלויות, קיימת רכישה חד פעמית של מחשב נייד או אייפד ועליו ניתן לעדכן חומרי לימוד חדשים ללא צורך בעריכה וקנייה מחודשת של ספרים. ספרי הלימוד המקוונים יכולים להתעדכן במהירות על ידי מערכות ממוחשבות מתקדמות באינטרנט.(מתוך, ספרי לימוד דיגיטליים בארץ ובעולם/ עמי סלנט ודזירה פז).
ספרי הלימוד הדיגיטליים מתאפיינים בעושר אורקולי ובאינטראקטיביות המזמנים חווית קריאה רב חושית, הילד קורא, מקשיב, צופה בתמונות ובחלק גדול מהמקרים פעיל תוך כדי קריאה.
לא ניתן להתעלם גם מהנוחות לתלמיד שלא יצטרך להיסחב לבית הספר עם תיק עמוס בספרים, כבד מאוד, חלק מהספרים בלויים ומשומשים.
לעומת זאת קיימים מומחים הטוענים שהפורמט הדיגיטלי לא תורם לקריאה רציפה ונמשכת. עמי סלנט ודזירה פז נותנים כדוגמה את המדענית הבריטית לחקר המוח ד"ר סוזן גרינפלד מאוניברסיטת אוקספורד שטוענת שהסביבה הדיגיטלית משהה את הריכוז של התלמיד ומפזרת את תשומת הלב שלו . בגלל העושר  הוויזואלי (כפתורי ניווט, לינקים, פרסומות וכו') , דעת הקורא מוסחת ולעתים קרובות פוגעת בקריאה המעמיקה הנדרשת.
כמו כן אי אפשר להתעלם מהצורך באיכות תשתיות טובה על מנת שיהיה ניתן להשתמש בספרים הדיגיטליים ללא תקלות והפרעות וכן מהצורך בתכנים דיגיטליים נגישים וראויים כדי שניתן יהיה בתהליכי ההוראה למידה.
ואולי התהליך החשוב ביותר הוא תהליך ההכשרה של עובדי ההוראה. מורה חייב לדעת להשתמש בספר הדיגיטלי ולנצל את יתרונותיו לפני שהוא מתחיל לעבוד אתו. דוגמא מחיי האישיים לכך היא תלמיד שפגשתי (אני בשנת שבתון) ולשאלתי מה הם עושים בכיתה עם הספר הדיגיטלי, תשובתו הייתה: "המורה מראה את הטקסט ומקריאה ואחר כך היא מראה לנו על המסך את אוצר המילים ואנו מעתיקים למחברות".במילים אחרות, הספר הדיגיטלי החליף את הספר הרגיל אבל בעצם שום שינוי לא חל בתהליכי ההוראה, למידה בכיתה. חשוב שמורה יהיה פתוח לשינויים שהספר הדיגיטלי מזמן ויהיה מוכן להקדיש זמן כדי ללמוד את הנושא, להעמיק ולהפוך את השיעורים למשולבי טכנולוגיה.
ועכשיו נחזור לספר באנגלית שנשלח אליי השבוע. הספר מאפשר קריאה ושמיעה של הטקסטים, דבר שיכול להקל מאוד על תלמידים המתקשים בקריאה. בלימוד אוצר המילים , קיימת אפשרות למשחקים אינטראקטיביים עם הילדים (העלמת מילה, התאמה עברית לאנגלית ולהפך ועוד) . קישורים לאתרי אינטרנט שונים העוסקים בנושאים הנלמדים בספר, סרטוני וידאו עם הסברים על הנושאים הנלמדים בדקדוק ועוד. אני מודעת לעבודה הרבה המצפה לי ללמוד את כל האפשרויות הטמונות בספר הדיגיטלי ואולם כמי שמלמדת באותה דרך (ובשנים האחרונות גם באותם ספרים) אני חייבת לציין שאני מחכה לשינוי ומקווה להביא לכיתה חדשנות ועניין. המסקנה העיקרית שלי היא שהרוב טמון בסופו של דבר במורה. מורה שיתחבר לתכנים הדיגיטליים וידע לעשות בהם שימוש יעיל וחוויתי, יזכה בתלמידים קשובים, משתפי פעולה ופעילים יותר.

הסרטון שצרפתי הינו מבית מט"ח האחראית על חלק גדול מהספרים הדיגיטליים במערכת החינוך כיום (כולל הספר Panorama). הסרטון מסביר כיצד הספר הדיגיטלי מביא את העולם לכיתה ומפתח אצל התלמידים מיומנויות הדרושות להם בעתיד (יצירתיות , שיתוף, חקר ועוד),, מיומנויות המאה בה-21. על פי הסרטון מורים שעובדים עם הספרים הדיגיטליים טוענים שצורת ההוראה מעצימה וממנפת את יכולת ההוראה והיא מרתקת הן למורה והן לתלמידים.

קישור למאמר:  ספרי לימוד דיגיטליים בארץ ןבעולם

הפער הדיגיטלי בישראל

פוסט זה נכתב לאחר שיעור בנושא הפער הדיגיטלי שהתקיים במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה" של חגית מישר טל. הפוסט יעסוק בשאלה מהו פער דיגיטלי ?, מהן הסיבות לפערים דיגיטליים ? ויתייחס בעיקר לישראל ולפער הדיגיטלי הקיים בה. במסגרת הפוסט אתייחס למאמרים:

•  "ישראלים בעידן הדיגיטלי" שכתב ד"ר יובל דרור (2012) קישור לאתר (אוחזר ב-26.7.2013)
•   דו"ח שהוגש לוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת בשנת 2007 בנושא צמצום הפער הדיגיטלי, קישור לאתר (אוחזר ב-26.7.2013).
• "הפער הדיגיטלי בישראל", מאמר שפורסם באתר "איל"א" (איגוד ישראלי לטכנולוגיית מידע) ונכתב על ידי נשיא הארגון חנן אכסף. קישור לאתר (אוחזר ב-26.7.2013)

על מנת להתעמק בפער הדיגיטלי בישראל חשוב קודם כל להגדיר מהו פער דיגיטלי. על פי הדו"ח שהוגש לוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת המונח פער דיגיטלי "משמש בכדי לתאר מצב שבו לקבוצות שונות באוכלוסייה יש רמת נגישות שונה לסביבה דיגיטלית: מחשבים, תוכנות ואינטרנט ורמת אוריינות דיגיטלית שונה: מיומנויות וכישורי למידה ועבודה בסביבה ממוחשבת".
השאלה הנשאלת היא מהן הסיבות להיווצרות הפער הדיגיטלי? חנן אכסף מציין במאמרו ארבע סיבות מרכזיות :

• אי שוויון כלכלי והרעה בחלוקת ההכנסות.
• ליקויים במערכת החינוך.
• חוסר מודעות של הממסד לבעיה.
• יכולת תקציבית ועדיפות בהקצאת תקציבי המדיה.

בנוסף ציינה חגית מישר טל בשיעור את נושא השפה- מחסום השפה האנגלית, והתנגדות לשימוש בטכנולוגיה ולערכים שהיא מייצגת על ידי אוכלוסיות מסוימות בציבור.
רק ממבט על הנתונים שפרסם  ד"ר יובל דרור לגבי דפוסי הגלישה באינטרנט בקרב קבוצות הדת היהודיות, ניתן להבחין בפער הגדול הקיים בחברה הישראלית: כ-75% מהחילונים גולשים מידי יום ולעומתם רק 44% מהדתיים וכ-24% מהחרדים.
נתון נוסף מעניין מציין את הקשר בין רמת ההכנסה לאחוז הגולשים באינטרנט בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. על פי הנתונים, ככל שרמת ההכנסה גבוהה יותר, אחוז הגולשים יגדל. לצורך השוואה: כשרמת ההכנסה הרבה מתחת לממוצע, אחוז הגולשים הינו 24.4%, כשרמת ההכנסה ממוצעת, אחוז הגולשים עומד על 56.3% וכשרמת ההכנסה הרבה מעל הממוצע, אחוז הגולשים עומד על 86.4%.
הפער קיים בהקשר מגזרי (ערבים לעומת יהודים), דתי (חילוניים לעומת דתיים), גיל (נוער, ילדים, מבוגרים) ומגדרי (נשים לעומת גברים).
אז איך מצמצמים את הפער? ניתן לראות כיום שינוי בגישת ממשלה, מודעות וניסיון תמיכה בפרויקטים חברתיים שמטרתם להגדיל את השימוש במחשבים ובאינטרנט כמו:

• מחשב לכל ילד
• עמותת "חלון לעולם המחר" הפועלת להקטנת הפערים בישראל.
• עמותת "תפוח" שמטרתה  לצמצם את הפער הדיגיטלי הין מרכז לפריפריה.
• פרויקט "להב"ה" שהוקם ביוזמתו של חה"כ מיכאל איתן בשנת 2002 ועיקרו הקמת מרכזי מחשבים ואינטרנט לשירות הציבור.
• פרויקט "מרכב"ה" (מחשוב רחבי כולל במשרדי הממשלה) המיועד להטמיע בכלל משרדי הממשלה מערכת מחשוב אחידה.

ועדיין על פי חנן אכסף, נשיא איל"א, ישנם דברים נוספים שניתן לעשות כמו:

• מינוי שר בכיר לכל נושאי ההייטק (לעומת המצב הקיים היום בו עקב ריבוי הגורמים המטפלים בנושא קיים ניצול בלתי יעיל של המשאבים)
• שינוי בתנאים רגולטורים כמו קידום רוחב פס והקמת תשתיות טכנולוגיות. חשוב לציין שלפי דעתי זו הבעיה המרכזית של מדינת ישראל בכלל ושל מערכת החינוך בפרט. רוב הפרויקטים המתוקשבים בבתי הספר "נופלים" על בעיות תשתית.
• השקעה מסיבית במערכת החינוך- ניתן היום כבר לראות את ניצני ההצלחה של ההשקעה בחלוקת מחשבים ניידים למורים, ניהול השתלמויות בתקשוב ותמיכה ביציאה ללימודים בתחום התקשוב.
• סיוע לעשירונים התחתונים כדי להפכם חלק מתעשיית הידע בישראל- גם פה ניתן לראות את ההשקעה של משרד החינוך בפריפריות ובנימה אישית אומר שלעתים אני אפילו מעט מקנאה ברמת ההשקעה והתקציבים שמקבלים בתי ספר בפריפריות לעומת בערים המרכזיות.
• הנהגת קריטריונים, מדדים ויעדים לסגירת הפער הדיגיטלי.

ומה לגבי מצבה של ישראל ביחס למדינות אחרות בעולם? הפער הדיגיטלי משקף את הפער הכלכלי הקיים בין מדינות העולם. פער בין מדינות מפותחות ומתועשות לעומת מדינות מתפתחות. בשנת 2005 הציג האו"ם את הפער העולמי העצום בלי צפי עתידי לגבי צמצומו. בשנת 2006 דורגה על ידי האו"ם המוכנות הדיגיטלית של 60 מדינות בעולם, כשישראל מדורגת במקום ה-22 בעולם ובמקום הראשון במזרח התיכון.  כמו כן נמצאת ישראל במקום ה-12 באחוז חדירת האינטרנט בעולם, אחרי ארצות הברית, אנגליה , איטליה ואחרות. (מתוך וויקיפדיה, אוחזר ב-26.7.2013).
וכפי שמסכם זאת הדו"ח לוועדת המדע והטכנולוגיה : "בעידן שבו תהליכי ייצור ומיכון פשוטים עוברים למדינות עולם שלישי בהן עלות כוח האדם נמוכה, יש לבצר ולחזק את מעמדה של ישראל כמובילה בתחום טכנולוגיית המידע"

לסיום פוסט זה אתייחס בפן האישי לחשיבותנו כאנשי חינוך לתרומה בצמצום הפערים הדיגיטליים. כמורים, אנו לעתים חרדים משינוי, אבל השינוי כבר כאן ואין ביכולתנו להתעלם ממנו. ככל שנהיה פתוחים יותר לשינויים, בעלי מוטיבציה ללמוד ולהתפתח בתחום הטכנולוגיה. בין שאנו מהווים דוגמא לדור ההמשך שנולד לתוך מהפכת הטכנולוגיה, כך תרומתנו לצמצום הפערים הדיגיטליים תגדל. (ואולי זו הסיבה שלמרות שאין לי רקע טכנולוגי, בחרתי דווקא ללמוד את התחום הזה).

פייסבוק והכיתה

לאחרונה שונתה ההחלטה לגבי שילוב קבוצות סגורות בפייסבוק במערכת החינוך. משרד החינוך שינה את עמדתו לגבי איסור על מורים להיות חברים של תלמידיהם בפייסבוק וכיום הוא מעודד פתיחת קבוצות משותפות למטרות לימודיות.
במאמר  בוואלה שכתבה מיכל רשף  נאמר ש:"במשרד החינוך הבינו זה מכבר כי פייסבוק משמשת סביבה מוכרת לתלמידים שבה הם מרגישים בנוח, וכי ניתן לנצל אותה למטרות לימודיות". בעידן המודרני בו שר האוצר של מדינת ישראל מנהל את מדיניותו מעל דפי הפייסבוק, נשאלת באמת השאלה האם יש מקום ללמידה דרך פייסבוק והאם קשר של קבוצות למידה מורים ותלמידים יכול להוביל לשיפור בתחום ההוראה למידה במאה ה-21.

נתחיל ונאמר שהמטרה המרכזית של פייסבוק אינה לשרת צרכי הוראה למידה אלא לצרכים חברתיים ולכן אולי כדאי לדבר יותר במושגים של למידה חברתית. דליה פניג, יו"ר המזכירות הפדגוגית מסבירה ש"ההפצה בקבוצות הופכת את הלמידה לשיתופית יותר במובן של היכולת של מורים להעלות רעיונות. אנחנו רוצים להשתמש בחכמת ההמונים, כיוון שקהילה שעובדת באופן משתף זו קהילה מועצמת."

אז למה דווקא פייסבוק? מה הערך המוסף שמביא פייסבוק להוראה?

במחקר שערכו קורץ, מישר טל ופיטרסה (2012) בחנו קבוצה של 49 סטודנטים בשאלה האם קבוצת לימוד סגורה בפייסבוק יכולה להוות תחליף לקורס המסורתי. בסקר שנערך בסיום הסמסטר נתבקשו  הסטודנטים להעריך את תרומתה של קבוצת הפייסבוק ללמידה שלהם- 75% העריכו את מידת התרומה כרבה מאוד ו-86% המליצו במידה רבה עד רבה מאוד לשלב קבוצה סגורה בפייסבוק בקורסים אחרים.(מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה, גילה קורץ ודוד חן).

אני מאמינה שאם כולם כבר שם, אז למה לא לנצל את הטכנולוגיה לטובת ההוראה. הלמידה השיתופית מגבירה את תחושת האינטימיות בקרב הלומדים. סביבת הפייסבוק מזמנת חיבור מסוג אחר בין מורה המקצוע לבין הלומד ותכני המקצוע. חיבור המתבצע מעבר לשעות ההוראה הפורמליות ואף מעבר לתכנית הלימודים המקובלת.
ושוב עלינו כמורים לשאול את השאלה המתבקשת: האם לשם אנו חותרים? להיות זמינים לתלמידים שלנו 24/7, היכן אנו מציבים את הגבול? על השאלות הללו אשתדל לענות בהמשך.

על פי הנחיות משרד החינוך אסור למורה להיות בקשרי "חברות" בפייסבוק עם תלמידיו, הוא יכול לפתוח קבוצה סגורה לתלמידיו, בה יוכלו לנהל דיונים בנושאים שונים, לבצע משימות ולתת משוב הדדי, להעלות תכנים אקטואליים ועוד וכל זאת בחינם. יתרונה של הקבוצה הוא ביכולת לשמור על התכנים הנכתבים בה חסויים ובהעלאת מאגר קבצים שישמש את הקבוצה. הלמידה יכולה להיות א-סינכרונית.(ללא גבול זמן או מקום)
מבחינת התלמידים היתרון הוא בכך שהם נכנסים מספר פעמים ביום לפייסבוק ובכל פעם יכולים לבדוק האם קיימים עדכונים מהמורה או מתלמידים אחרים. כ"ילידים דיגיטליים" ההתחברות שלהם גם הרבה יותר טבעית. לעומתם המורים שהינם "מהגרים דיגיטליים" בדרך כלל אינם מנוסים ברשתות החברתיות ולוותיקים מביניהם קשה להתחבר לתפיסה החדשה שמובילות הרשתות החברתיות. כמו כן הפחד מאבדן האמינות של המורים כאנשי חינוך בעיני תלמידיהם קיים גם.

אז איך עושים את זה נכון? חייבת להיות היערכות מוקדמת של המורה והתלמידים הכוללת קביעת רציונל פדגוגי ברור, הגדרת יעדים ברורים, פירוט החובות של התלמידים והמורים, מתן כללי כתיבה ומתן תמיכה והדרכה לתלמידים בתהליך הלימודי. (מתוך "מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה", גילה קורץ ודוד חן)
ב
רשת התיכונים "אנקורי" גיבשו נייר מדיניות שימוש ברשת החברתית בחינוך מתוך רצון להרחיב את הדיאלוג בין המורה לתלמיד מבלי לפגוע בזכויותיו של איש על מנת לייצר אדפטציות שיתאימו למאה ה-21 .

בפן האישי אני חייבת לציין שבשנה שעברה הקמתי קבוצה סגורה בפייסבוק לתלמידיי. מטרת הקבוצה לא היתה לימודית אלא חברתית, מקום בו העברתי לתלמידים הודעות, הם עדכנו על פגישות כיתתיות ועוד. אני בהחלט רואה בפייסבוק כלי שיכול לאפשר למורה להיות בקשר עם תלמידיו ולגוון את דרכי ההוראה שלו, אך אני מאמינה שכאנשי חינוך עלינו להקפיד על שמירה על פרטיותנו ועל הצבת גבולות מאוד ברורים לגבי זמני עבודה (ניתן לקבוע שעות מסויימות בהן המורה נמצא בפייסבוק בקבוצה לצרכי בדיקה, משוב והתיחסות לשאלות).

מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר ציינה כי "הרשתות החברתיות הן כלי בעל פוטנציאל אדיר שניתן  לעשות בו שימושים חינוכיים, פדגוגיים וחברתיים רבים תוך שמירה על הנהלים הקיימים כיום. אנו סבורים כי באמצעות רשתות אלא נוכל ליצור שיתופיות, החלפת מידע, ובניית מאגרי מידע שיעמדו לרשות צוותי החינוך וציבור התלמידים וכן יוכלו להעשיר את הלמידה ולהפוך אותה לאחרת, עדכנית וחוויתית".

לסיכום , אולי הדוגמא הטובה ביותר להתלבטויות שיש לי לגבי נושא קבוצות לימוד סגורות בפייסבוק היא הקבוצה הסגורה של חבריי לספסל הלימודים במגמה. מחד, אין ספק שהעלאת החומרים והדיון הפורה מועילים מאוד לתהליך הלמידה אבל מאידך, בעיקר לפני מבחנים , אני מוצאת את עצמי מתנתקת מהקבוצה בגלל הלחץ הרב של שאלות שעולות וגורמות לי להאמין בידיעות שלי קצת פחות. אני חושבת שקבוצות סגורות בפייסבוק מעבר לתלמידים/מורים יכולות להוות פלטפורמה מאוד מעשירה למורים עצמם והייתי שמחה לראות היום קבוצות סגורות של מורים המתמחים בתחומי הוראה שונים.

קישורים למאמרים :
1http://news.walla.co.il/?w=/90/2623861

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=7943

הכיתה ההפוכה, בעד או נגד?

המושג הכיתה ההפוכה הוזכר מספר פעמים במהלך השנה האחרונה במסגרת לימודיי במרכז ללימודים אקדמיים וסיקרן אותי לבדוק קצת יותר לעומק במה מדובר. כדי להבין את המושג קצת יותר טוב פניתי לשלושה מאמרים שנכתבו בנושא.
קישורים למאמרים:
 
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4073

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=5363

http://shluvim.macam.ac.il/pg/news/yoramorad/read/67604

מתוך מאמרה של ג'קי גרשטיין, "מודל שיטת ההוראה ההפוכה: התמונה המלאה ", ניתן ללמוד שהרעיון המרכזי העומד במודל הכיתה ההפוכה הוא " שינוי אופן ההוראה כך שהלומדים יהיו קשובים להרצאה, כאשר נעשה שימוש בשיעורי הבית לצורך העברת ההרצאה, כאשר התלמידים מאזינים להרצאה בוידאו בבית ואז הכיתות עצמן הופכות בתהליך זה למעבדות מחקר, שיתוף פעולה ויצירה. כל זאת על בסיס ההרצאה שהלומדים צפו בוידאו בבית."
המטרה היא להקנות לתלמידים מיומנויות למידה מעמיקות כאשר  הלמידה בכיתה הופכת להיות למידה פעילה יותר.
קיימים מספר יתרונות במודל זה, הראשון הוא ביטול המימד הגיאוגרפי, בו הלמידה נעשית בעיקר בכיתה וביסוס דיאלוג בין התלמידים והמורים. התלמידים נחשפים דרך העבודה בבית למקורות מידע מגוונים והלמידה הופכת מאתגרת יותר, התלמידים נחשפים לאנשי חינוך, מרצים ותלמידים מרחבי העולם וזה מכין אותם לקראת העתיד כאזרחי העידן הגלובלי.
במאמרו "להפוך את הכיתה" מציין יורם אורעד שבשיטה המסורתית, התלמידים לעתים עסוקים כל כך בכתיבה מתמדת של דברי המורה ומחמיצים לעתים נקודות חשובות שהוא אומר. צפייה בהקלטות וידאו של המורה או של אחרים נותנת להם להיות בשליטה , לחשוב תוך כדי, להריץ את הסרטון לאחור בכל פעם שירצו ולקלוט את החומר היטב על פי הקצב שלהם.  בכך בעצם נפתרת הבעיה  של תלמידים איטיים יותר או תלמידים מהירי קליטה. יעילות הדיונים בכיתה עולה בעקבות ההכנה של התלמידים בבית. המורה מתפקד יותר כמנחה, מתווך ידע ומטפח למידה שיתופית ולא מעביר הידע.

השאלה המרכזית שאני כמורה לאנגלית שואלת את עצמי היא האם העברת האחריות לתלמידים יכולה להיעשות בכל נושא שנלמד בכיתה? בכל גיל? על השאלות האלו אנסה לענות בהמשך הפוסט לאחר שאתייחס גם לחסרונות השיטה.

במאמרה "למידה, אינטרנט.. ומה שביניהם "מצוטטת שלי רייט כמי שאינה מאוהבת יותר בהפיכה הזאת. היא טוענת שבתחילה התלהבה מאוד וכך גם תלמידיה. היא מוסיפה שלא הרגישה בהמשך שהשתנה שינוי בחוויית הלמידה והרצאה המסורתית למעשה נשארה במרכז הלמידה גם אם מקום הגשתה וצורתה השתנו. היא מציינת שלטעמה לחייב את התלמידים לצפות בסרטונים חינוכיים בזמנם החופשי גוזל מהם זמן חשוב שמגיע להם לנצל בדרכים אחרות.. הכיתה ההפוכה לא נותנת מענה לרצון להפוך את התלמידים לאחראים יותר ללמידה שלהם ובמקום זה רייט בנתה מעין מודל מקומי שבו היא ותלמידיה הבינו שכדי להפוך את הלמידה למשמעותית יותר עבור התלמידים עליהם לענות על שלוש שאלות: מה אנחנו הולכים ללמוד? איך אנחנו הולכים ללמוד את זה? איך נראה את הלמידה שלנו למורה?(מה יהיו תוצרי הלמידה?).

על פי פורמט מעגל הלמידה של ברניס מקארת' הלמידה ההפוכה מזמנת בראש ובראשונה התגייסות , בה התלמיד מתחבר באופן אישי להתנסות ושואף ליצוק משמעות לתוך ואודות הפעילות, התלמיד מעמיק ומטמיע את הרעיונות המועברים על ידי משאבים מקוונים . הוא אחראי על הזמן והדרך בה ילמד. בסיום התהליך התלמיד נדרש להדגים את החומר הלימודי בדרך שבה הוא רואה לנכון.. זהו השלב שחשוב לעשותו בכיתה ותפקידו של המורה בשלב הזה לייעץ לתלמיד והדריכו בדבר סוג הפרויקטים והכלים הראויים לשאיפותיו.

אני מורה בבית בפר יסודי ומחפשת כל הזמן גיוון בדרכי ההוראה. כמורה לאנגלית בבית ספר יסודי , ברור לי שמודל הכיתה ההפוכה אינו יכול להוות חלק מרכזי בתהליך ההוראה שלי מכיוון שהתלמידים מתמודדים עם שפה זרה ברמה הבסיסית ביותר ובדרך כלל יזדקקו להדרכתי. ואולם הרעיון קוסם לי מאוד כחלק מתוכנית הלימודים בשיעורים ספציפיים המיועדים לכיתות ה'-ו' ובהם אני יכולה לתת לתלמידים לקרוא סיפור לבד, לחקור נושא מסוים בבית (בהדרכה מראש לאיזה סוגי מידע עליהם לגשת) . לדוגמא מערך שיעור בנושא חיות בסכנת הכחדה הקיים בשכבת ו' יכול בהחלט להתחיל דווקא מהפניה של התלמידים למקורות מידע בבית, או האזנה להרצאה שהוכנה מראש בנושא ולאחר בכיתה , פיתוח דיון ותוצרים בנושא.
 בשיחה שערכתי עם בני בן השמונה עשרה, הצגתי בפניו את המודל ושאלתי את דעתו ואני מצטטת את דבריו: "נראה לי שזה רעיון מצוין, הזמן בבית הספר לא מתבזבז על הרצאות של המורים שלרוב אנו לא מקשיבים להם וכל ילד יכול ללמוד בקצב שלו." כששאלתי לגבי נושא האחריות והאם הוא חושב שתלמידים ייקחו אחריות על הלמידה שלהם? התשובה שקיבלתי היא ש"הדבר חייב להיעשות בהדרגה ושאין ספק שיהיו תלמידים שלא יילמדו אבל זה קיים גם כיום בשיטה המסורתית. במשך הזמן תהיה הטמעה ואם המורים יהיו מספיק אסרטיביים ויידרשו לראות תוצרים בסוף התהליך, לדעתי זה ייטמע וישפר את איכות הלמידה".

לסיכום: כאשר אנו מדברים על בוגר המאה ה21 הכיתה ההפוכה מזמנת בהחלט שימוש יעיל בטכנולוגיה ממוחשבת ,העברת השליטה לתלמיד והגברת פיתוח החשיבה אצל התלמידים. כדי שהשיטה תיושם , יש צורך להשקיע בהכשרת מורים כדי שהיישום לא יהיה שטחי, ללוות את המורים ולצייד אותם בכלים מגוונים להטמעת השיטה בכיתותיהם. חשוב שהתלמידים יהיו חשופים ליותר מדרך למידה אחת: הרצאה, סרטון, שיר, דיון ברשתות חברתיות, עיון באתרי אינטרנט ועוד. ברמה האישית נראה לי שאנו עדיין רחוקים מאימוץ המודל בשלמותו אך בהחלט ניתן לקחת וליישם חלקים ממנו כבר היום בכיתות.

הסרטון שהוספתי הינו הסבר של מורה על הסיבות שלה לאימוץ מודל הכיתה ההפוכה המסכם אולי בדרך הטובה ביותר את הרעיון המרכזי  אליו אני בהחלט מתחברת במודל והוא האפשרות של כל תלמיד להכין עצמו לפני השיעור בקצב שלו ובזמן שלו , לעומת הכיתה המסורתית בה כולם לומדים בקצב זהה.

תוכניות תקשוב לאומיות ברחבי העולם

בעקבות קריאת מאמרו של קוזמה בנושא רפורמות טכנולוגיות תקשוב במערכות חינוך ברחבי העולם, עניין אותי מאוד לראות את ההבדלים באלטרנטיבות הרציונליות המצדיקות שילוב טכנולוגיות בתחום החינוך במדינות שונות בעולם, לראות את ההבדלים ביניהם, לבדוק היכן נמצאת מדינת ישראל . המושג באנגלית לשילוב טכנולוגיה הוא  ICT . על פי המאמר קיימות ארבע אלטרנטיבות רציונליות המצדיקות השקעה ב-ICT בתחום החינוך:

1) תמיכה בצמיחה כלכלית- זהו רציונל המשמש לצורך השקעה בטכנולוגיה בחינוך בתפקיד שהוא יכול למלא בהכנת כח עבודה בעתיד ותמיכה בצמיחה הכלכלית. על פי קוזמה, השימוש בטכנולוגיה בבתי הספר צריך להיות לצורכי פיתוח היכולת שלהם להשתמש בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות עולמיות אמיתיות, לפתח את היצירתיות של הילדים ופיתוח מיומנויות המאה ה-21 התומכות בידע כלכלי, יצירתיות וחידוש. דוגמא למדינה כזו היא סינגפור אשר בתוכניתה החדשה מפתחת בוגרים עם ידע כלכלי נרחב. הסינגפורים מאמינים באמירה:" ללמוד לחשוב ולחשוב ללמוד". הסינגפורים משלבים טכנולוגיה בתוכניות הלימודים, בהערכה, בפיתוח המקצועי של המורים ובתרבות בתי הספר כדי לספק לתלמידים הכנה לשילובם בכלכלת המדינה. כמורה ומחנכת, הרעיון שתפקיד בית הספר הופך להיות מקצועי בלבד, מכין בוגרים לחיים בחברה כלכלית בעייתי מבחינתי. חסרה לי ההתייחסות לפאן החברתי, תרבותי, חינוך לערכים (שגם בזה ניתן לשלב את הטכנולוגיה).
2) פיתוח חברתי- קיימות מדינות המסתמכות על הפיתוח החברתי של הטכנולוגיה ושמות דגש על שיתוף ידע, יצירתיות תרבותית, עלייה בשיתוף הדמוקרטי, יותר נגישות לשירותים ממשלתיים , חשיפה לקבוצות ואנשים עם יכולות שונות בתחום החינוך. על פי הגישה הזו קיים שילוב בין בתי ספר בתרבויות שונו7ת , שיתוף הסמכות ההורית, ויכולת להביא שירותים חינוכיים לאוכלוסיות רחוקות.
באירופה קיים שימוש גדול במודל זה - "חברת ידע לכל" . אחת המטרות של התוכנית להעלות את היכולת הדיגיטלית של הילדים לצרכים אישיים ומקצועיים בחברה עתירת ידע.
קוזמה נותן את פינלנד כדוגמא למודל זה. הממשלה בפינלנד שמה דגש רב על שיתוף בידע ופיתחה אסטרטגיות מידע לחלק וללמידה. מטרת המודל הפיני הוא בניית חינוך פתוח. גם מדינות פחות מפותחות כמו צ'ילה משתמשים במודל הזה, על ידי הוספת הטכנולוגיה בבתי הספר ובקרב צוותי ההוראה ומאז 2004 80% מבתי הספר מאובזרים בזרים דיגיטליים וב-55% יש גישה לאינטרנט. בפאן האישי רפורמה כזו מדברת אליי יותר. פינלנד מהווה מודל מצויין לדעתי לחינוך משולב טכנולוגיה והייתי שמחה לראות את בתי הספר בישראל לומדים ומיישמים את המודל הפיני.
3) תמיכה במערכות הניהול בבתי הספר- שימוש במחשבים ובנתונים דיגיטליים בתחום המנהלתי. ארצות הברית היא דוגמא מצויינת למודל הזה. שימת הדגש היאע ל השימוש המועבר  on line ומאפשר למורים, מנהלים והורים להיות מודעים בכל רגע נתון להשגי התלמידים ולנוכחותם בשיעורים.
4) רציונלים מרובים- קיימות מדינות המשתמשות ביותר מרציונל אחד.סינגפור למשל, משלבת את הרציונל החינוכי והכלכלי וטוענת שעל ידי שינוי תוכניות הלימודים כדי להעניק לתלמידים את המיומנויות הנדרשות הם מכינים את כח העבודה המצטיין לעתיד.

לאחר קריאה מעמיקה של המאמר, נראה לי הכי נכון לשלב את כל הרציונליים ביחד ולפי דעתי זה הכיוון אליו הולכת ישראל. ברגע שמערכת החינוך משלבת את טכנולוגיות המאה ה-21 , באופן אוטומטי היא מכינה את בוגריה לחייהם לאחר סיום שנות הלימודים ותורמת ל"בניית" כוח עבודה המתאים לצרכי המאה ה-21.
מתוך האתר של  המנהל למדע וטכנולוגיה אלו חמשת המטרות של תכנית התקשוב בישראל והן מקיפות את כל המטרות המופיעות במאמרו של קוזמה.



נראה שאנחנו עדיין בתחילת הדרך בישראל ושתי הבעיות המרכזיות בהסתכלות שלי על המתרחש בבית הספר בו אני מלמדת הן תשתיות ואמון חלק לא מבוטל של צוות ההוראה (בעיקר הוותיק יותר) בצורך בשינוי. כשאני מסתכלת על ערי הפריפריה אני מלאת קנאה על תקציבים שהם מקבלים לשילוב טכנולוגית המאה ה-21 ומייחלת לשינוי משמעותי שיתרחש גם במודיעין, העיר בה אני מלמדת. למרות שקיימים כבר מספר בתי ספר המהווים איי חדשנות ובהם משולבים מחשבים ניידים לתלמידים ולוחות חכמים התופעה עדיין בחיתוליה וכולי תקווה שעניינים תקציביים לא יפריעו לפיתוח והכנסת הטכנולוגיה גם לבתי ספר אחרים בעיר.

קישור לאתר המנהל למדע וטכנולוגיה:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/MadaTech/ICTInEducation/Odot/HazonVerazional.htm\

קישור למאמרו של קוזמה:
http://robertkozma.com/images/kozma_comparative_ict_policies_chapter.pdf