אחרי 16 פוסטים הגיע הזמן לקצת סיכומים. הרעיון של כתיבת בלוג נראה לי בהתחלה מבהיל. לא היה לי קל כל שבוע לחשוב על רעיון חדש, לחפש חומרים לכתיבה, לשלב את הכתיבה עם העבודות הרבות והמבחנים בקורסים השונים. במשך הזמן התחלתי להתרגל ואפילו להינות מהתהליך.
את הפוסטים נתתי לחברתי הטובה ביותר לקרוא ועל פי הביקורת שלה תיקנתי ושיפרתי. אחד הדברים שלא הצלחתי לעשות ומאוד רציתי היה להעביר את התוויות לדף הפתיחה ולכן בכל פוסט מופיעות התוויות שלו ובתחתית הדף מופיעות כל התוויות.
היו פוסטים שנהניתי מאוד לכתוב כמו הפוסט על הכיתה ההפוכה והפוסט על mooc והיו כאלה שמצאתי את עצמי "נאבקת" כדי לסיים כמו הפוסט על המורה במאה ה-21 (אולי כי זה היה הפוסט האחרון בתקופה מאוד לחוצה).
אני מאמינה שעצם העובדה שהחלטתי לפתוח בלוג לימודי כיתתי בבית הספר בו אני מלמדת מוכיחה שבסך הכל מצאתי את הכלי מועיל, מזמן למידה וחדשני.
שמחה מאוד על ההפוגה שתהיה לי כרגע בכתיבה ומקווה לעמוד בכתיבה השבועית גם בסמסטר הבא.
את הפוסט האחרון לסמסטר זה החלטתי להקדיש לשאלה שמטרידה אותי ואני מניחה שגם חלק לא מבוטל מחבריי למקצוע, האם התפקיד שלנו השתנה? האם שילוב הטכנולוגיה במערכת החינוך מצריך מאיתנו חשיבה מחודשת על תפקידנו? ואם כן באיזה מובן?
בחיפושיי אחרי מאמרים שיעזרו לי לענות על השאלות, נתקלתי במסמך עבודה שהוכן לקראת כנס ליר לחינוך 2010 ומדבר בדיוק על הסוגיה הזאת.. למרות שאין במסמך התייחסות ספציפית לנושא שילוב הטכנולוגיה בחינוך, הנושא נמצא בכל סעיף במאמר ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
המסמך מציג תחילה שתי בעיות על כלל חינוכיות המשפיעות על תפקיד המורה ותפקודו בכיתה. הבעיה הראשונה היא:"סתירות פנימיות במטרות המרכזיות של מערכת החינוך" בעקבות השינויים הטכנולוגיים והחברתיים המתחוללים מאז המאה ה-20 סתירות אלו אף הוחרפו. מערכת החינוך מעיניי כמורה, היא מערכת המתמודדת עם חוסר עקביות בהפעלת תוכניות שונות. מטרות העל של מערכת החינוך אינן קבועות או מוגדרות באופן חד וברור את תפקיד המורה ואת דרך ההתנהלות המצופה ממנו. לדגמא ניתן לציין את התקופה בה הוחלט ללמד עברית ואנגלית בשיטת השפה כמכלול. (דבר שהחזק מעמד תקופה קצרה ביותר). המורה מוצא את עצמו במקרים רבים מנסה להתאים עצמו לתכנית מסויימת ושנה לאחר מכן לתכנית חדשה.
אחד הפתרונות שנותן המסמך הוא הגדרת מטרות על כלליות ולאחר מתן אפשרות למסגרות המקומיות לגבש תת מטרות ספציפיות המותאמות לאוכלוסיית היעד שלהם.
בעיית העל השניה היא אי ההלימה בין בית הפר לסביבתו. על בעיה זו דנו לא מעט גם בקורסים שלמדנו בתקשוב. דגם בית הספר לא השתנה למרות שהמציאות השתנתה ללא הכר והכנסת הטכנולוגיה לתוך בתי הספר היא חלק בלתי נפרד משינוי זה. הגדרת תפקידי המורה ומטרות ההוראה הפכו בשנים האחרונות לבהירים פחות ומורים רבים מוצאים עצמם מבולבלים וחשים תסכול רב בעקבות הקשיים בתפקודם ואבדן סמכותם.
בהמשך מובאות הבעיות הנגזרות משתי בעיות העל - הראשונה היא התערערות זהותו המקצועית של המורה וטשטוש גבולות המקצוע. קיים כיום עומס יתר על המורה הנובע מצד אחד מריבוי הדרישות החינוכיות והחברתיות שהוא צריך למלא ומצד שני מהציפיות הסותרות ממנו מההורים ומהמערכת. הפיכתם של המורים בבתי הספר היסודיים בעיקר למורים כוללים תורמת לא מעט להרחבת הבעיה. על המורים מוטלת האחריות מעבר לניהול כיתתם ללמוד מקצועות לימוד רבים.
הבעיה השנייה היא הצטמצמות בדיקות האיכות של המערכת למדידת הישגים בלבד. בתי הספר היום ממוקדים בבדיקת הישגיהם הלימודיים של הלומדים ומתמקדים פחות בבדיקות איכות אחרות כמו טיפוח האדם והקניית ערכים שהיוו בעבר חלק בלתי נפרד מתפקידו של המורה .
הבעיה השלישית ומבחינתי זו שעליה צריך לשים את הדעת יותר מכל היא אי בהירות בדבר דפוס ההוראה הראוי. שיטות הוראה המשתנות באופן תדיר, הכנסתה של הטכנולוגיה שמכרסמת בסמכותו של המורה בתור מקור הידע המרכזי בכיתה ומחייבת אותו להתאים את עצמו למאה ה-21 מחד אך לא לוותר על זהותו כמחנך מאידך. על המורים מוטלת האחריות לחנך את דור ילדי המאה ה-21 כלומדים עצמאיים ולהפוך למנחים ומלווים בתהליך הלמידה ולא למקור הידע הבלעדי. השינוי הזה לא פשוט למורים הותיקים יותר במערכת שמתבקשים לעשות שינוי מאוד גדול בתפיסה שלם את עצמם כאנשי חינוך.
מנקודת המבט האישית שלי אני מאמינה שהשינוי כבר כאן ועל כולנו כאנשי חינוך להסתגל אליו ולמצוא את הדרך להשתלב בתוכו בלי לאבד את העקרונות שמובילים אותנו כאנשי חינוך. חשוב שהמערכת תדע לשלב מורים בהחלטות שמתקבלות, תערוך דיאלוג עם המורים לפני גיבוש תכניות עתידיות. כמו כן חשוב שבפני המורים יעמדו כל האמצעים להכשרה והתפתחות מקצועית שילוו אותם לאורך הקריירה ויאפשרו להם לצבור ידע בתחום התמחותם ו"להתחדש". הכנסת טכנולוגיה לכיתות וחשיבה שהמורה יתאים את עצמו ללא הכשרה , תביא לדעתי בסופו של דבר למצב בו חלק מהמורים יפתחו טכנופוביה וחלקם פשוט ימשיכו ללמד בדרכים המסורתיות או גרוע מכך ירימו ידיים ויעזבו את המערכת
זהו כמעט הפוסט האחרון לסמסטר זה והחלטתי להקדיש אותו לאחד הנושאים המעניינים שלמדנו בקורס של חגית מישר טל, היבטים גלובליים של התקשוב, קורסי mooc.
במסגרת לימוד הנושא, חולקנו לקבוצות וכל קבוצה התמקדה ביתרונות ובחסרונות של קורסי ה-mooc באחד מארבעת ההיבטים: סטודנטים, מרצים, אוניברסיטאות או פדגוגיה. לכל קבוצה נפתח פורום לשיח א-סינכרוני בנושא ומסמך בו היה על כל חבר בקבוצה להעלות יתרון או חסרון מהיבט הנבחר (במקרה שלנו מרצים) ולהביא לו סימוכין. לפני שאכנס למסקנות שלי ולתרומה שלי לקבוצה, חשוב לי לומר שכתרגיל, העבודה בקבוצה הייתה מרעננת מחד אך גם מאתגרת ולא פשוטה: הצורך בשיתוף, האחריות המשותפת להגיע למסמך מאורגן, החיפוש אחר מאמרים בנושא שחברים אחרים בקבוצה לא השתמשו בהם, כל אלה הפכו את חווית העשייה לשונה ומעניינת ונתנה לנו פרספקטיבה על מהותה של עבודה שיתופית מקוונת.
כדי להתחיל, חשוב להסביר תחילה מה זה "mooc- "Massive Open Online Course- זוהי פלטפורמת למידה הוראה חדשה של קורסים מתוקשבים הפתוחים לקהל הרחב ומשלבת בתוכה את טכנולוגיות המאה ה-21.
דרך למידה/הוראה כזו היא קונקטיביסטית ותחילתה בשנת 2008.
שנת 2012 הוכרזה כשנת ה-mooc , שהפך להיות "הנושא החם" בתחום החינוך.
אחת השאלות הראשונות ששאלתי את עצמי הייתה האם הכמות לא באה על חשבון האיכות? כמו כן היה לי חשוב לבדוק מה דורש קורס כזה מהמרצה? האם הוא יעיל?
במסגרת הפוסט הזה אתמקד במסקנות אליהם הגיעה הקבוצה שלנו - נקודת המבט של המרצים ואשתמש בסרטון שהעליתי למסמך המשותף ובו מדברים מרצים המשתמשים ב-mooc על תחושותיהם ובמאמר שפורסם על המרצים שמאחורי קורסי ה-mooc.
הסרטון נפתח בהצהרה שמידי שבוע מצטרפים כ-70000 סטודנטים לקורסי mooc וזה כשלעצמו מוכיח שהתופעה קיימת ומתעצמת וחייבים להתייחס אלה בכובד ראש. המרצים בסרטון מדברים על ההתרגשות מהעובדה שבדרך הזו הם יכולים להגיע להרבה מאוד אנשים. הם מציינים שהאינטרנט מהווה פלטפורמה מצוינת להוראה ומדברים על העובדה שבהרבה מקרים צפייה בעצמך בסרטון וידאו תורמת רבות לרמת ההוראה שלך: "פתאום אתה מבין כמה אתה יכול להיות משעמם" (דברי אחד המרצים).
בסקר שנערך על יד ה-chronicle בין מרצים שלימדו mooc ורצה לבדוק האם דרך הוראה/למידה כזו אכן עובדת, כמעט מחצית מהמרצים הרגישו שהקורסים המקוונים שלהם היו יעילים מבחינה אקדמית בדיוק כמו הגרסאות שלהם בלמידה הפרונטלית בכיתות. המרצים מדברים גם על הצורך שלהם "להראות" בקרב עמיתיהם מבחינה מקצועית. כל שמרצה יהיה מעניין יותר, יירשמו לקורס שלו יותר סטודנטים. כמו כן המרצה הופך להיות נגיש וזמין בכל עת ובכל מקום.(נשאלת השאלה אם זה תמיד יתרון?) מצד שני, האינטימיות של הוראה בכיתה והשיח הבינאישי בין מרצה לסטודנטים נעלם.
מרצים רבים מציינים גם את שעות העבודה הרבות שנוספו להם בעריכה והקלטת החומרים ובמוגבלות שנוצרה ביכולות שלהם להעריך את הסטודנטים.
קישור למאמר: http://chronicle.com/article/The-Professors-Behind-the-MOOC/137905/#id=overview
מתוך נתוני הסקר שפורסמו ניתן לראות שרוב המרצים היו מרוצים בסך הכל מ-mooc ורואים בו דרך טובה להעברת הרצאות.
אני חייבת לציין שכסטודנטית הלומדת את תחום התקשוב, היה מעניין להשתתף בקורס כזה, למרות שכאדם המכיר את עצמו היטב, אני לא בטוחה שהייתי עומדת בסוג למידה כזה, בו האחריות להיכנס ולהקשיב להרצאות תלוי רק בי. לגבי שאלת איכות מול כמות, אני מאמינה שהרבה תלוי במרצה עצמו. מרצה טוב יצליח להגיע למספר רב של סטודנטים ולשפר את סיכוייהם להצליח בקורסים מהסוג הזה.
ברוב הפוסטים שלי עד היום כתבתי על הכיתה המקוונת, תכנים מקוונים והתלמיד המקוון, אבל עכשיו, עם החזרה לעבודה, עניין המורה המקוון התחיל לעניין אותי,מכיוון שלדעתי, הכל מתחיל במורים. כשהמורה פתוח לשינויים ולקדמה, יהיה לו קל הרבה יותר ליישם את הדברים בכיתה שלו. אני חוזרת לבית ספר שבכל כיתת אם יש ברקו ומקרן. האם בכך שאני מראה מצגת פעם בשבוע, או סרטון נחמד ביוטיוב, אני הופכת להיות מורה מקוונת? האם זה מספיק? ואיפה הערך המוסף בהוראה שכזו? על כל השאלות האלו אנסה לענות בפוסט הזה. (כמובן שהתשובה לשתי השאלות הראשונות היא חד משמעית לא).
במאמרו "המורה המקוון: למידה הוראה אחרת" מציין ד"ר אברום רותם שכיום אנו עדים לסוג חדש של הומו ספיאנס (האדם הנבון), דגם המתאים למאה ה-21 ומייצג שילוב בין חשיבה אנושית, תובנה ותפיסת עולם לבין טכנולוגיה. לא ניתן על פי תפיסה זו להפריד בין החשיבה האנושית לבין הטכנולוגיה. ד"ר רותם מציין שתפקיד הטכנולוגיה בחינוך אינו מתמצה בגיוון והעשרת ההוראה למידה, אלא בקידום, תמיכה, זימון ואפשור של פרדיגמת למידה אחרת. (מה שמחזק את התשובה השלילית לשתי השאלות הראשונות ששאלתי).
כדי שזה יתקיים על המורים לשנות את התפיסה האישית והמקצועית שלהם ולנהל את ההוראה בכיתה, את המידע האישי והמקצועי ואת הערכת התלמידים באמצעות מרחב מקוון ייעודי. המעבר צריך להיות משימוש בטכנולוגיה רק לצרכי גיוון והעשרה באמצעות חומרים מולטימדיאליים (כמו סרטונים ביוטיוב) להתמקדות בסביבות למידה מקוונות המאפשרות לתלמידים חשיבה מסדר גבוה, מכוונת עצמית וכן נגישות למידע שברחבי הרשת.
אם כך נשאלת השאלה: מה תפקידו של המורה? (שהרי רוב הילדים יודעים לגלוש באינטרנט).
ד"ר רותם מציין שתפקיד המורה להנחות ולנהל את למידת התלמידים ולעודד אותם להשתמש בכלים הטכנולוגיים באופן אקטיבי. בנוסף , מוטלת על המורה האחריות לעודד שיתופיות באמצעות כלים חברתיים (רשתות חברתיות, פורומים ועוד.) על מנת לייצר "קהילה לומדת" (כרמון 2006)
המורה המקוון לפי רותם הוא "מורה בעל תפיסת תפקיד עדכנית, בה הוא מנהיג, יוזם ומיישם תהליכי למידה פוריים, תוך שימוש משמעותי בסביבת למידה מקוונת". פרויקט חד פעמי לא הופך מורה למקוון, השינוי חייב להיות בשגרת ההוראה למידה והוא בא לידי ביטוי בעידוד למידה מתוך התנסות, שיתופיות, חקר, ניתוח מקרים, פתרון בעיות וחשיבה מסדר גבוה. אתגרו של המורה הוא בעידוד ויישם העקרונות האלה, תוך שילוב טכנולוגיות המידע.
החלק אליו הכי התחברתי במאמרו של רותם הוא זה בו הוא מציין את העובדה שאין משמעות פדגוגית למורה שלא עבר הסבה הולמת אך מתפקד בסביבת למידה עדכנית, בדיוק כפי שאין משמעות למורה מקוון שאין בידיו את האמצעים הטכנולוגיים הדרושים לפעולה בכיתה זו.
קיימים היום בשטח הרבה מאוד מורים שלכיתותיהם הוכנסו אמצעים להוראה בשילוב טכנולוגיה (לוח אינטראקטיבי, מקרן, ברקו) אך לא הכשירו אותם להשתמש נכון באמצעים אלו ולכן רובם משתמשים באמצעים הבסיסיים כמו מצגות וסרטוני יוטיוב ובכך זה מסתכם. לעומתם יש לא מעט מורים שעברו הכשרה, אך מגיעים לבית הספר ונתקלים דווקא שם בתשתיות לקויות שלא מאפשרות להם להשתמש ולנצל את הידע שלהם על מנת לקדם את נושא הוראה/למידה בשילוב טכנולוגיה. כדי שהמורה יוכל לנצל את יכולותיו ולהכניס טכנולוגיה חדשנית לתחומי בית הספר ההערכות צריכה להיות מערכתית ולשלב בתוכה קודם כל את מנהל בית הספר, צוות המורים והמנהלה וכל הגופים האחראים על נושא התשתיות המתאימות.
שימוש בכלי web2 בכיתה ובמרחב מקוון ללא אילוצי מרחב וזמן(כדוגמת קבוצה סגורה בפייסבוק) יהפכו מורה מסורתי למורה מקוון. עליו ליצור מהות פדגוגית מיטבית והטכנולוגיה צריכה להפוך לנדבך הכרחי לשיח ולהתנהלות. במילים אחרות , הלמידה איננה עוד נחלתה של כיתת הלימוד והיא יכולה להתבצע בכל מקום ובכל שעה. גם כאן עלינו לשאול את עצמנו היכן אנו שמים את הגבול? שהרי לא מצופה ממורה להיות זמין במשך 24 שעות להוראה ולהדרכת תלמידיו. חשוב שהומרה יהיה נגיש לתלמידיו גם מחוץ לתחומי בית הספר אולם חייבים להיות כללים ברורים הנקבעים על ידי המורה ומביאים את התלמידים להבנה שהמורה אכן נגיש, אך יגיב בזמן ובמקום על פי הכללים שקבע. אחד הפתרונות יכול להיות שעות קבועות בהם המורה נכנס למרחב המקוון על מנת להדריך, להגיב, להוסיף חומרי למידה וכדומה.
לפי ד"ר רותם, אתגרו של המורה הוא בהתמקדות בהוראה פרונטלית חדשנית, בה התלמידים הם בעלי עניין, מביעים דעות, מתווכחים ומתפשרים, תוך כדי מימוש אינטראקציה חברתית של מעורבות והפריה הדדית. על המורה להיות עדכני, להתעדכן בכלים המתחדשים על מנת שיוכל לשלבם בהוראה.
בסיום המאמר מציין ד"ר רותם חמישה שלבים שהמורה המקוון עובר:
הכרות/כניסה- בשלב זה המורה עדיין מתנגד או משתמש באופן פסיבי במחשב לצרכיי הוראה למידה.
אשליית הידיעה- המורה רואה בטכנולוגיה כלי עזר להוראה למידה הקיימת ומתנגד לשינוי פרדיגמת ההוראה למידה.
התעוררות- המורה מבין את הפוטנציאל הטמון בשימוש בטכנולוגיה אך חסר ידע וכלים להשתמש בה.
התמודדות- המורה יוזם ומחפש דרכים לשיפור ההוראה המקוונת.
הבשלה- הטכנולוגיה הפכת לחלק משגרת ההוראה וההתנהלות האישית. המורה מודע לידע טכנולוגי ולמשמעות שלו בשינוי ההוראה למידה.
בגוון אישי יותר, בתחילת הלימודים הייתי בשלב השלישי, ללא ספק הבנתי את הפוטנציאל בשימוש בטכנולוגיה אך הייתי בפירוש חסרת ידע וכלים להשתמש בה וזו הסיבה שלמרות שתחום ההוראה שלי הוא אנגלית בחרתי ללמוד דווקא תקשוב והוראה על מנת לקבל כלים טכנולוגיים לעבודה בכיתה. כיום אני נמצאת בשלב ההתמודדות, לומדת דברים חדשים, מתנסה, לא מפחדת "ללחוץ על כפתורים" ומבינה שאני בדרכי לשלב ההבשלה. כמו שכתבתי בפוסט קודם, בכוונתי להקים בלוג כיתתי. כמו כן התחלתי לעבוד על המרחב הלימודי באנגלית באתר הבית ספרי ולהפרות אותו באתרים ומשימות שיתופיות לתלמידים ועוד היד נטויה.
ולסיום הפוסט ולרגל חזרתי לעבודה לאחר שנת שבתון, חשוב שכולנו נזכור שאנו קודם כל מחנכים ולא ניבלע רק לטכנולוגיה, הקשר האישי עם הילדים, הליטוף, המילה הטובה הם החלק הכי משמעות מבחינתי בעבודתי במערכת החינוך והטכנולוגיה היא ערך מוסף מבורך.
החלטתי לכתוב את הפוסט הנוכחי בעקבות סיטואציה שהתרחשה בביתי השבוע. בתי בת ה-15 הזמינה שלוש חברות. שמחתי מאוד כי הרי בתקופתנו כל הזמן היינו עם חברים, בחוץ, בבית, משחקים והדור הזה כל היום על המחשב. הבנות הגיעו והסתגרו בחדר. לאחר כשעה , כשמהחדר לא נשמע קול, דפקתי על הדלת כדי להכניס קצת חטיפים ושתייה (לא כי הייתי סקרנית חלילה...) ואז נתקלתי ב"תמונה" הבאה: בתי עם האייפד שלה, חברה אחת במחשב הנייד ושתי החברות האחרות, כל אחת בסמארטפון שלה. כולן באינטרנט ואין שיח ואין תקשורת. לשאלתי: "אז למה אתן נפגשות?" קיבלתי את התשובה: "אוף אמא, תפסיקי לחפור".
הסיטואציה גרמה לי להרהורים רבים והחלטתי לפנות למאמרים כדי לבדוק קצת יותר לעומק את נושא ההתמכרות לאינטרנט , בעיקר כדי לוודא שמה שמתרחש אצלי בבית הוא נורמלי.
במסגרת החיפושים, נתקלתי בשני מאמרים מאוד מעניינים האחד, באתר Academics וכותרתו: פאונדרס על התמכרות לאינטרנט והשפעותיו על בני נוער.
את המאמר השני מצאתי ב-אתר הסתדרות המורים. הוא נכתב על ידי עוזי ברק- פסיכולוג בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה והוא נקרא פסיכולוגיה של ה"כאילו".
ברק מדבר על כך שהנוער הטיפוסי של היום חי בשני עולמות- האחד וירטואלי ובו הוא מרגיש משוחרר וספונטני והשני הפיזי. כשהנוער מנסה להעתיק את החוויות מהעולם הווירטואלי אל העולם הפיזי, נוצרות הבעיות.
רוב הנוער בארץ ובעולם משתמש באינטרנט לצרכים שונים: צ'טים, פייסבוק, לימודים, רכישות, משחקים ועוד. רשת האינטרנט כבר לא מהווה רק "אמצעי תקשורת" אלא הפכה להיות סביבה חברתית עבור חלק גדול מבני הנוער. הדבר לטענת ברק לא מפתיע, שכן זהו דור שגדל והתפתח עם המחשב והרשת ולכן עבורו, זוהי התנהגות סטנדרטית ומקובלת.
השאלה המרכזית שנשאלת היא: מה כל כך מושך אותם באינטרנט ?
ברק מונה במאמרו את הגורמים והמניעים לשימוש באינטרנט ובחלק זה של הפוסט אמנה אותם בקצרה:
אנונימיות ואי זהות- (מה אכפת לך מי אני?) - היכולת להשתמש בכינוי והאמונה של המשתמש שהוא אנונימי (למרות שניתן לחשוף את זהותו) יוצרת תחושה שהוא חופשי יותר לנהוג כרצונו.
אי נראות- (אז מה אם אני שחור, שמן וקרח?")- אי שיפוטיות. ההתייחסות אל המשתמש מתמקדת בתכנים שהוא מפרסם ובדרך שבה הוא בוחר לתאר את עצמו, דבר שיכול לתרום לתהליך ההעצמה האישי.
העדר קשר עין-(תסתכלו לי בעיניים!)- מאפשר למתקשר להיות שיר ומשוחרר יותר מכיוון שהוא לא מרגיש שהוא נבחן.
נטרול סטטוס-(אני גדול)- ביטול ההתייחסות לפי גיל, התקשרות מקוונת מאפשרת לאדם להסתיר את גילו או לזייפו בקלות. לתופעה זו יש כמובן גם הרבה מאוד חסרונות כשהידוע בהם הוא התקשרויות בין פדופילים המזייפים את זהותם וגילם לבין ילדים- תופעה שבמקרים מסוימים נגמרת באסון.
ברק מוסיף ומציין שהעובדה שהתקשורת היא של כתיבה וקריאה, מאפשרת חזרה ועריכה של הדברים וזה כשלעצמו מושך את בני הנוער שיכולים לעשות רפלקציה על דבריהם. גם השימוש באייקונים עוזר לבני הנוער להעביר מסרים מדוייקים יותר ולהביע את עצמם ביתר בהירות. מצד שני ה-like הפך להיות המילה הפופולרית ביותר בקרב משתמשי הפייסבוק והוא לעתים מחליף משפטים שלמים שהיו צריכים להיאמר. השימוש בשפה לא תקנית ויצירת עגה מקומית המתאימה לאינטרנט גם היא מושכת מאוד עבור בני הנוער והיא יוצרת מעין תת תרבות עבורם.
כל הסיבות שנמנו גורמות תמריץ משמעותי לשימוש ברשת ומשפיעות על אפיונם ואישיותם של מתבגרים הן לחיוב והן לשלילה.
כאשר בני הנוער החיים בין "שני עולמות" (ווירטואלי ופיזי) לא מבחינים בהבדלים ביניהם ולא שומרים על איזון הולם ביניהם נוצרת סיטואציה של בלבול, מבוכה, קונפליקטים וקשיים נוספים המכבידים על גיל ההתבגרות.
במאמר של פאונדרס מובאים ההיבטים השליליים של האינטרנט לצד ההיבטים החיוביים:
אחת ההשפעות היא היקשרותו של הנוער למחשב בכל מגוון הפעילות שהוא מאפשר. המאמר מציין את הישיבה מול המסך כ"ישיבה בבית" והחלשת הדחף בחיפוש אחר חברים- דבר שעלול להוביל לקשיים בהשתלבות חברתית.
במאמר מצוטטת יאנג (1998) שחקרה את נושא ההתמכרות לאינטרנט ומפרטת כיצד לזהות סימנים המצביעים על התמכרות:
חיבור למשך 6-10 שעות ויותר בכל יום.
הרגשת אי נוחות ורוגז כשלא מחוברים לאינטרנט.
גלישה מסיבית על מנת להשיג סיפוק.
חוסר יכולת לעצור או לשלוט בכמות הגלישה.
הפסדת או סיכון קשרים חברתיים.
השתמשות באינטרנט כדרך לברוח מבעיות או לטיפול עצמי בדיכאון.
על פי מחקר איטלקי שנערך בשנת 2007 בני נוער נוטים להתמכר לאינטרנט בעיקר בעקבות שימוש מופרז בחדרי שיח והשתתפות במשחקים מקוונים. התמכרות כזו על פי המחקר יכולה לפגוע בנער ישירות ולהפוך אותו לאדם מתבודד.
המאמר מונה גם את היתרונות ברשת שלא ניתן להתעלם מהם:
קיימים מחקרים המוכיחים שהגולשים פעילים יותר מבחינה חברתית ויש להם הזדמנות להרחיב את חוג החברים ולהיחשף למגוון תרבויות ואנשים שונים. כמו גן ילדים ביישנים או חסרי בטחון מוצאים ברשת כלי להעצמה ולבניית הבטחון העצמי.
ובפן האישי- לנו כהורים וכמחנכים יש תפקיד חשוב. קודם כל עלינו להבין שהאינטרנט נמצא כאן, בבתים שלנו והיום בעידן הסמארטפונים, בכל מקום כמעט. הילדים שלנו הם חלק ממהפכה מקוונת שאין לנו שליטה מלאה עליה אבל יש לנו בהחלט את היכולת להשפיע, להוביל, להנחות ולאזן את הילדים.
פרופסור ברק מציין מספר דרכים שלנו המבוגרים יש כדי להשפיע על בני הנוער ואל שימוש מבוקר באינטרנט:
חינוך והסברה מגיל צעיר, לדעתי מקומו של בית הספר במקרה הזה חשוב מעין כמוהו. על מערכת החינוך מוטלת האחריות להכניס את כל נושא הגלישה הבטוחה לתכנית הלימודים ולטפח תלמידים/גולשים מיומנים ומודעים לסכנות הקיימות ברשת .
מעורבות המשפחה. באופן אישי אני חברה של שני ילדיי בפייסבוק. ברור לי שאין לי שליטה מלאה על כל מה שהם עושים ברשת, אבל אני מקפידה להתעניין, לשאול שאלות ולאזן כשצריך.
פיתוח סביבות אינטרנטיות מושכות וחיוביות.
חקיקה רלוונטית להתנהגות ברשת ואכיפתה.
לסיום הפוסט, ביקשתי את בתי לקרוא את הכתוב ולהגיד לי אם היא חושבת שהיא "מכורה", התשובה היתה חד משמעית לא. העובדה שהיא מדריכה בצופים ומשתייכת ללהקת זמר לוקחת חלק גדול מזמנה הפנוי ובכך מפחיתה באופן משמעותי את השעות שהיא נמצאת מול המחשב. ואולי זה הפתרון, פשוט לגרום להם להיות עסוקים....
הסרטון שצרפתי לקוח מתוך תכנית הבוקר ובו ראיון עם פרופסור פנחס דנון- מחבר הספר "כולנו מכורים". בראיון מדבר פרופסור דנון על מחקר שנמצא בו שבני הנוער בישראל בראש דירוג המכורים לאינטרנט. הוא מחזק את החסרונות בשימוש יתר באינטרנט בעיקר בתחום התקשורת הבין אישית ומציין את העובדה שאנשים הופכים להיות מתבודדים מרצונם. על פי דבריו קיים שינוי במבנה המוח אצל משתמשים כבדים וזה בא לידי ביטוי בחוסר שינה, אי שקט, עצבנות,ירידה בלימודים ועוד.
את הפסקה הזו אני כותבת שבועיים לאחר כתיבת הפוסט ,בתאריך 28.8 , , בעקבות כתבה שיוצאת בעיתון ידיעות אחרונות על התמכרות בני נוער סינים לאינטרנט, (דני ספקטור) מעבר לזעזוע מדרכי הטיפול במחנות הגמילה מהאינטרנט שמנוהלים כמחנות צבאיים (ילד שהוכה למוות), התופעה כפי שהיא מופיעה בכתבה מפחידה. נערים שלבשו חיתולים כדי לא לקום מהמחשב או ילדים שנכנסו לקפה איטרנט עם מעיל כשהיה חורף וכשיצאו משם כבר היה קיץ. אין לי ספק שהסיפורים המופיעים בכתבה קיצוניים אבל הם בהחלט נותנים עוד נקודה למחשבה.
אני יושבת בחדר העבודה שלי, שבת בבוקר, מנסה לחשוב על מה אני הכי רוצה לכתוב כרגע...ואז עולה בי המחשבה, השבתון מסתיים וחוזרים לעבודה. כשאני חושבת על כל הנושאים השונים שלמדתי בשנה האחרונה ומה מתוכם אוכל ליישם בכיתות שאלמד בשנה הבאה, באופן די מפתיע הדבר הראשון שעולה הוא הבלוג. אם מישהו היה אומר לי בתחילת התהליך שזה הדבר הראשון שעליו אחשוב הייתי מגחכת, כי הרי כל כך חששתי מכתיבה בבלוג, כל שבוע? אני לא מתחברת, אין לי כל כך הרבה על מה לכתוב. אז זהו שכנראה שיש לי. אני לרגע לא אומרת שהכתיבה קלה לי, לוקח לי המון זמן לחשוב על מה לכתוב, לחפש חומרי עזר באינטרנט ולהחליט שזהו, אני מרוצה מהפוסט ואפשר לפרסם אותו, אבל התהליך מעניין וכשאני חושבת על התלמידים שלי בכיתה ו' בשיעורי אנגלית, אני בהחלט יכולה לראות אותם מתחברים לכתיבה בבלוג כיתתי משותף,אבל לזה נגיע בהמשך.
אז מה זה בכלל בלוג? בספרם "מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה" מגדירים גילה קורץ ודוד חן בלוג כ: "יומן רשת- אתר אינטרנט הכולל מגוון של תכנים וקישורים...בלוג יכול להוות אתר אישי או אתר קבוצתי סביב עניין לימודי משותף...הפשטות הטכנולוגית של יצירת בלוג ותחזוקתו תורמים לאטרקטיביות של שילובו בתהליך החינוכי, שכן לא נדרש ידע מוקדם בתכנות או בבניית אתרי אינטרנט לצורך כתיבה בבלוג"
עמי סלנט מוסיף ש"בלוג הוא קיצור באנגלית של web-blog יומן מקוון שבו יוצרו/מחברו מפרסם רשימות קצרות שמתעדכנות תדיר". במאמרו "בלוגים חינוכיים כסביבה מתוקשבת בבתי ספר" מציין סלנט ששילוב הבלוגים הלימודיים כאמצעי טיפוח כתיבה עדיין אינו נפוץ במערכת החינוך בארץ, אך משנה לשנה עולה מספר היוזמות של מורים המשלבים בלוגים כאמצעי להקניית מיומנויות כתיבה.
הבלוג הוא כלי טוב לטיפוח יצריתיות של תלמידים, אשר גם מביעים עצמם וגם מגיבים ונותנים משובים לחבריהם לכיתה. הוא מאפשר לתלמידים להתבטא בצורה גמישה ויצירתית.
ויגוצקי (1978) טען שהתפתחותו של התלמיד מותנה בהתנסות ואינטראקציה חברתית עם אדם מיומן ממנו. השיתוף בבלוג והאינטראקציה הבינאישית תעזור לפיתוח הדימוי העצמי של התלמידים.
בן קורן, מאמן בתחום החינוך, כתב מאמר המתאר את היכולת של כתיבה בבלוג לשפר את הכתיבה של התלמיד. במאמרו הוא מציין שהבלוג נותן לתלמידים הזדמנויות לפתח את כישורי התקשורת שלהם דרך חוויות כתיבה משמעותיות. הוא מציין מספר צעדים שעלינו כמורים לעשות לפני תחילת תהליך הכתיבה:
בחירת מטרה. עלינו לבחור נושא שעליו נרצה שהתלמידים יכתבו. חשוב למקד את התלמידים במיוחד בכיתות הנמוכות יותר.
החלטה על הפורמט ופלטפורמת הכתיבה. האם בלוג כיתתי משותף לכולם? האם המורה בודק את העבודות לפני פרסומן או מאפשר לתלמידים לפרסם את עבודותיהם ללא בדיקה מקדימה? האם בלוגים אישיים? ההחלטה צריכה להיות תלוית גיל בראש וראשונה. לא נראה לי נכון לתת לתלמידים צעירים שזו הפעם הראשונה שהם כותבים בלוג להתחיל ישר מבלוגים אישיים. חשוב בעיניי שלמורה יהיה מעכב מתמיד על תוצרי הכתיבה.
הכנה ואימון, חשוב להכין את התלמידים לקראת עבודה בבלוג, להסביר להם את נושא המשוב ותגובות החברים. קורן מציין שהוא בכיתתו , לפני התהליך אימן את התלמידים באמצעות כתיבה על בריסטולים וכתיבת תגובות על הבריסטול של החברים לכיתה. חשוב שהתלמידים יבינו שהכתיבה צריכה להיות ביקורתית אך לא מעליבה.
פרסום, ברגע שהתהליך מתחיל חשוב שהמורה יעודד את התלמידים להגיב האחד לשני.
לבלוג יש ללא ספק תרומה להוראה: הוא מגביר את המוטיבציה של התלמיד לכתוב , מזמן אינטראקציה חדשנית להשתתפות בתהליך הלימודי, מסייע לתלמיד להיות מומחה בעולם התוכן הרלוונטי ומספק במה למגוון דעות ועמדות בתוך כיתת הלימוד ומחוצה לה (מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה, גילה קורץ ודוד חן)
אני מניחה שבשלב זה יהיו מורים שישאלו את עצמם בשביל מה אני צריך את כאב הראש הזה? בנוסף לעבודה הקשה שלי, אני צריך גם לעקוב באופן קבוע אחרי הפרסומים, לוודא שילדים לא מעליבים אחד את השני? לתקן שגיאות ועוד...קורן מציין במאמרו שחשוב שעוד אנשים יקראו את התוצרים של התלמידים חוץ ממוריהם. כשהם יודעים שהמשפחות שלהם, חבריהם לכיתה ואנשים נוספים יכולים לקרוא את מה שהם כותבים, ההשפעה על הכתיבה גדולה. הם ישימו לב יותר לסגנון הכתיבה ולבחירת המילים. הוא מציין שצפה בתלמידיו מנהלים שיחה משמעותית בנושא הכתיבה, שואלים שאלות מורכבות והופכים לנגד עיניו לכותבים- שאיפתו של כל מורה.
הנושא של למידה בסביבת בלוגים התפתח במיוחד בקרב מורים לאנגלית שדיווחו כי הכתיבה בבלוג הביאה לשיפור ניכר ביכולת הלשונית של התלמידים וכן אפשרה יצירת שיתופי פעולה בין כיתות לאנגלית ברחבי העולם. פרופסור תום וויטבי, פרופסור לחינוך שהיה מורה לאנגלית במשך 34 שנים, מציין את תפקידו של המורה בתהליך כמי שיוכל לתקן את השגיאות ולמקד את הכתיבה מחד ולהדריך את התלמידים בכיתה כיצד לקרוא את הבלוגים של עמיתיהם בצורה אחראית וכיצד להגיב בבלוגים.
ברמה האישית, כדי שפרויקט כזה יצליח בכיתה, אני חושבת שחשוב שהמורה עצמו יתנסה קודם בכתיבת בלוג אישי וייחשף לבלוגים אחרים ברשת .
אז זהו... אני החלטתי... אני פותחת בתחילת שנת הלימודים הבאה עם שתי כיתות ו' אותן אלמד בלוגים כיתתיים באנגלית. בשלב הראשון בכוונתי לפתוח בלוג משותף לכל הכיתה ולבקש מכל תלמיד לכתוב פוסט אחת לחודש. הפוסטים יוכלו להיות קשורים לנושאים שנלמדים בשיעור (תינתן לתלמידים האפשרות לפרסם בבלוג עבודה במקום להגישה בכתב למורה בלבד). לדוגמא: אחד הנושאים הנלמדים בספר הלימוד הוא לונדון ובמסגרת השיעורים התלמידים יתבקשו לכתוב תעודת זהות על אתר בלונדון שהיו רוצים לבקר בו. היכולת להשתמש בבלוג, להוסיף קישור לאתר ותמונות נראית לי נפלאה. בנוסף החברים לכיתה יוכלו להגיב ולכתוב את התרשמותם לאחר קריאת הפוסט.
בנוסף, תלמידים עם יכולות כתיבה גבוהות יוכלו לכתוב חוויות, המלצות, סיפורים וכל דבר שמעניין אותם בשפה האנגלית ולחשוף את יכולותיהם בפני הכיתה.
אני רואה חשיבות רבה גם בחשיפה של הבלוג בקרב ההורים בכיתות ,שזו אולי תהיה עבורם הזדמנות להיות שותפים בתהליך חינוכי שונה, מתקדם ומאפיין את טכנולוגית המאה ה-21 של ילדיהם.
מבטיחה לכתוב בהמשך תובנות ומסקנות לאחר פתיחת הבלוג הכיתתי.
את הפוסט הזה החלטתי לכתוב לאחר שהשבוע שלחה אליי חברת ההוצאה של הספרים אותם אני מלמדת בבית הספר אנגלית את המהדורה הדיגיטלית של הספר לכיתה ו' Panorama (שם החברה ECB). לאחר כניסה לספר הדיגיטלי והתבוננות ראשונית בתכנים, ניסיתי לחשוב על מה כל המהומה? מה כל כך שונה בגרסה הזו מהספר הרגיל? איזה יתרונות יש במהדורה הדיגיטלית לעומת הספר הרגיל? האם הוא נותן לי ולתלמידים איזה ערך מוסף שמצריך שינוי בדרכי ההוראה למידה אליהם היינו רגילים עד היום? על כל השאלות האלה האלה אנסה לענות בחלק השני של הפוסט בהתייחס לספר הספציפי הזה, אבל אתחיל בהגדרה של מהו ספר דיגיטלי ומה היתרונות שראו לנגד עיניהם אלו שתומכים בעבודה אתו.
תחילה חשוב להבין מהוא ספר דיגיטלי או בשמו הלועזי e-book. בספרם "מתקוונים ללמידה, ארגז כלים דיגיטלי למורה" מגדירים גילה קורץ ודוד חן ספר דיגיטלי כ"ספר הניתן לקריאה כקובץ ממוחשב בפורמט דוגמת doc,pdf, html וכדומה.
ו/או באמצעות קורא ספרים דיגיטלי דוגמת קינדל או עברית... ספר דיגיטלי להבדיל מספר מודפס מאפשר קריאה מסתעפת שאינה לינארית בהכרח שכן ניתן לכלול בו "מילים חמות" התורמות להעשרת חווית הקריאה ולגיוונה". כבר מציטוט זה ניתן לראות את היתרון הגדול בספר הדיגיטלי בכך שהוא מעשיר את הלמידה ומאפשר למורה ולתלמיד להרחיב את ידיעותיו בכל תחום נלמד.
יתרון נוסף בספר הדיגיטלי הוא חיסכון בעלויות, קיימת רכישה חד פעמית של מחשב נייד או אייפד ועליו ניתן לעדכן חומרי לימוד חדשים ללא צורך בעריכה וקנייה מחודשת של ספרים. ספרי הלימוד המקוונים יכולים להתעדכן במהירות על ידי מערכות ממוחשבות מתקדמות באינטרנט.(מתוך, ספרי לימוד דיגיטליים בארץ ובעולם/ עמי סלנט ודזירה פז).
ספרי הלימוד הדיגיטליים מתאפיינים בעושר אורקולי ובאינטראקטיביות המזמנים חווית קריאה רב חושית, הילד קורא, מקשיב, צופה בתמונות ובחלק גדול מהמקרים פעיל תוך כדי קריאה.
לא ניתן להתעלם גם מהנוחות לתלמיד שלא יצטרך להיסחב לבית הספר עם תיק עמוס בספרים, כבד מאוד, חלק מהספרים בלויים ומשומשים.
לעומת זאת קיימים מומחים הטוענים שהפורמט הדיגיטלי לא תורם לקריאה רציפה ונמשכת. עמי סלנט ודזירה פז נותנים כדוגמה את המדענית הבריטית לחקר המוח ד"ר סוזן גרינפלד מאוניברסיטת אוקספורד שטוענת שהסביבה הדיגיטלית משהה את הריכוז של התלמיד ומפזרת את תשומת הלב שלו . בגלל העושר הוויזואלי (כפתורי ניווט, לינקים, פרסומות וכו') , דעת הקורא מוסחת ולעתים קרובות פוגעת בקריאה המעמיקה הנדרשת.
כמו כן אי אפשר להתעלם מהצורך באיכות תשתיות טובה על מנת שיהיה ניתן להשתמש בספרים הדיגיטליים ללא תקלות והפרעות וכן מהצורך בתכנים דיגיטליים נגישים וראויים כדי שניתן יהיה בתהליכי ההוראה למידה.
ואולי התהליך החשוב ביותר הוא תהליך ההכשרה של עובדי ההוראה. מורה חייב לדעת להשתמש בספר הדיגיטלי ולנצל את יתרונותיו לפני שהוא מתחיל לעבוד אתו. דוגמא מחיי האישיים לכך היא תלמיד שפגשתי (אני בשנת שבתון) ולשאלתי מה הם עושים בכיתה עם הספר הדיגיטלי, תשובתו הייתה: "המורה מראה את הטקסט ומקריאה ואחר כך היא מראה לנו על המסך את אוצר המילים ואנו מעתיקים למחברות".במילים אחרות, הספר הדיגיטלי החליף את הספר הרגיל אבל בעצם שום שינוי לא חל בתהליכי ההוראה, למידה בכיתה. חשוב שמורה יהיה פתוח לשינויים שהספר הדיגיטלי מזמן ויהיה מוכן להקדיש זמן כדי ללמוד את הנושא, להעמיק ולהפוך את השיעורים למשולבי טכנולוגיה.
ועכשיו נחזור לספר באנגלית שנשלח אליי השבוע. הספר מאפשר קריאה ושמיעה של הטקסטים, דבר שיכול להקל מאוד על תלמידים המתקשים בקריאה. בלימוד אוצר המילים , קיימת אפשרות למשחקים אינטראקטיביים עם הילדים (העלמת מילה, התאמה עברית לאנגלית ולהפך ועוד) . קישורים לאתרי אינטרנט שונים העוסקים בנושאים הנלמדים בספר, סרטוני וידאו עם הסברים על הנושאים הנלמדים בדקדוק ועוד. אני מודעת לעבודה הרבה המצפה לי ללמוד את כל האפשרויות הטמונות בספר הדיגיטלי ואולם כמי שמלמדת באותה דרך (ובשנים האחרונות גם באותם ספרים) אני חייבת לציין שאני מחכה לשינוי ומקווה להביא לכיתה חדשנות ועניין. המסקנה העיקרית שלי היא שהרוב טמון בסופו של דבר במורה. מורה שיתחבר לתכנים הדיגיטליים וידע לעשות בהם שימוש יעיל וחוויתי, יזכה בתלמידים קשובים, משתפי פעולה ופעילים יותר.
הסרטון שצרפתי הינו מבית מט"ח האחראית על חלק גדול מהספרים הדיגיטליים במערכת החינוך כיום (כולל הספר Panorama). הסרטון מסביר כיצד הספר הדיגיטלי מביא את העולם לכיתה ומפתח אצל התלמידים מיומנויות הדרושות להם בעתיד (יצירתיות , שיתוף, חקר ועוד),, מיומנויות המאה בה-21. על פי הסרטון מורים שעובדים עם הספרים הדיגיטליים טוענים שצורת ההוראה מעצימה וממנפת את יכולת ההוראה והיא מרתקת הן למורה והן לתלמידים.
פוסט זה נכתב לאחר שיעור בנושא הפער הדיגיטלי שהתקיים במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה" של חגית מישר טל. הפוסט יעסוק בשאלה מהו פער דיגיטלי ?, מהן הסיבות לפערים דיגיטליים ? ויתייחס בעיקר לישראל ולפער הדיגיטלי הקיים בה. במסגרת הפוסט אתייחס למאמרים:
"ישראלים בעידן הדיגיטלי" שכתב ד"ר יובל דרור (2012) קישור לאתר (אוחזר ב-26.7.2013)
דו"ח שהוגש לוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת בשנת 2007 בנושא צמצום הפער הדיגיטלי, קישור לאתר (אוחזר ב-26.7.2013).
"הפער הדיגיטלי בישראל", מאמר שפורסם באתר "איל"א" (איגוד ישראלי לטכנולוגיית מידע) ונכתב על ידי נשיא הארגון חנן אכסף. קישור לאתר (אוחזר ב-26.7.2013)
על מנת להתעמק בפער הדיגיטלי בישראל חשוב קודם כל להגדיר מהו פער דיגיטלי. על פי הדו"ח שהוגש לוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת המונח פער דיגיטלי "משמש בכדי לתאר מצב שבו לקבוצות שונות באוכלוסייה יש רמת נגישות שונה לסביבה דיגיטלית: מחשבים, תוכנות ואינטרנט ורמת אוריינות דיגיטלית שונה: מיומנויות וכישורי למידה ועבודה בסביבה ממוחשבת".
השאלה הנשאלת היא מהן הסיבות להיווצרות הפער הדיגיטלי? חנן אכסף מציין במאמרו ארבע סיבות מרכזיות :
אי שוויון כלכלי והרעה בחלוקת ההכנסות.
ליקויים במערכת החינוך.
חוסר מודעות של הממסד לבעיה.
יכולת תקציבית ועדיפות בהקצאת תקציבי המדיה.
בנוסף ציינה חגית מישר טל בשיעור את נושא השפה- מחסום השפה האנגלית, והתנגדות לשימוש בטכנולוגיה ולערכים שהיא מייצגת על ידי אוכלוסיות מסוימות בציבור.
רק ממבט על הנתונים שפרסם ד"ר יובל דרור לגבי דפוסי הגלישה באינטרנט בקרב קבוצות הדת היהודיות, ניתן להבחין בפער הגדול הקיים בחברה הישראלית: כ-75% מהחילונים גולשים מידי יום ולעומתם רק 44% מהדתיים וכ-24% מהחרדים.
נתון נוסף מעניין מציין את הקשר בין רמת ההכנסה לאחוז הגולשים באינטרנט בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. על פי הנתונים, ככל שרמת ההכנסה גבוהה יותר, אחוז הגולשים יגדל. לצורך השוואה: כשרמת ההכנסה הרבה מתחת לממוצע, אחוז הגולשים הינו 24.4%, כשרמת ההכנסה ממוצעת, אחוז הגולשים עומד על 56.3% וכשרמת ההכנסה הרבה מעל הממוצע, אחוז הגולשים עומד על 86.4%.
הפער קיים בהקשר מגזרי (ערבים לעומת יהודים), דתי (חילוניים לעומת דתיים), גיל (נוער, ילדים, מבוגרים) ומגדרי (נשים לעומת גברים).
אז איך מצמצמים את הפער? ניתן לראות כיום שינוי בגישת ממשלה, מודעות וניסיון תמיכה בפרויקטים חברתיים שמטרתם להגדיל את השימוש במחשבים ובאינטרנט כמו:
מחשב לכל ילד
עמותת "חלון לעולם המחר" הפועלת להקטנת הפערים בישראל.
עמותת "תפוח" שמטרתה לצמצם את הפער הדיגיטלי הין מרכז לפריפריה.
פרויקט "להב"ה" שהוקם ביוזמתו של חה"כ מיכאל איתן בשנת 2002 ועיקרו הקמת מרכזי מחשבים ואינטרנט לשירות הציבור.
פרויקט "מרכב"ה" (מחשוב רחבי כולל במשרדי הממשלה) המיועד להטמיע בכלל משרדי הממשלה מערכת מחשוב אחידה.
ועדיין על פי חנן אכסף, נשיא איל"א, ישנם דברים נוספים שניתן לעשות כמו:
מינוי שר בכיר לכל נושאי ההייטק (לעומת המצב הקיים היום בו עקב ריבוי הגורמים המטפלים בנושא קיים ניצול בלתי יעיל של המשאבים)
שינוי בתנאים רגולטורים כמו קידום רוחב פס והקמת תשתיות טכנולוגיות. חשוב לציין שלפי דעתי זו הבעיה המרכזית של מדינת ישראל בכלל ושל מערכת החינוך בפרט. רוב הפרויקטים המתוקשבים בבתי הספר "נופלים" על בעיות תשתית.
השקעה מסיבית במערכת החינוך- ניתן היום כבר לראות את ניצני ההצלחה של ההשקעה בחלוקת מחשבים ניידים למורים, ניהול השתלמויות בתקשוב ותמיכה ביציאה ללימודים בתחום התקשוב.
סיוע לעשירונים התחתונים כדי להפכם חלק מתעשיית הידע בישראל- גם פה ניתן לראות את ההשקעה של משרד החינוך בפריפריות ובנימה אישית אומר שלעתים אני אפילו מעט מקנאה ברמת ההשקעה והתקציבים שמקבלים בתי ספר בפריפריות לעומת בערים המרכזיות.
ומה לגבי מצבה של ישראל ביחס למדינות אחרות בעולם? הפער הדיגיטלי משקף את הפער הכלכלי הקיים בין מדינות העולם. פער בין מדינות מפותחות ומתועשות לעומת מדינות מתפתחות. בשנת 2005 הציג האו"ם את הפער העולמי העצום בלי צפי עתידי לגבי צמצומו. בשנת 2006 דורגה על ידי האו"ם המוכנות הדיגיטלית של 60 מדינות בעולם, כשישראל מדורגת במקום ה-22 בעולם ובמקום הראשון במזרח התיכון. כמו כן נמצאת ישראל במקום ה-12 באחוז חדירת האינטרנט בעולם, אחרי ארצות הברית, אנגליה , איטליה ואחרות. (מתוך וויקיפדיה, אוחזר ב-26.7.2013).
וכפי שמסכם זאת הדו"ח לוועדת המדע והטכנולוגיה : "בעידן שבו תהליכי ייצור ומיכון פשוטים עוברים למדינות עולם שלישי בהן עלות כוח האדם נמוכה, יש לבצר ולחזק את מעמדה של ישראל כמובילה בתחום טכנולוגיית המידע"
לסיום פוסט זה אתייחס בפן האישי לחשיבותנו כאנשי חינוך לתרומה בצמצום הפערים הדיגיטליים. כמורים, אנו לעתים חרדים משינוי, אבל השינוי כבר כאן ואין ביכולתנו להתעלם ממנו. ככל שנהיה פתוחים יותר לשינויים, בעלי מוטיבציה ללמוד ולהתפתח בתחום הטכנולוגיה. בין שאנו מהווים דוגמא לדור ההמשך שנולד לתוך מהפכת הטכנולוגיה, כך תרומתנו לצמצום הפערים הדיגיטליים תגדל. (ואולי זו הסיבה שלמרות שאין לי רקע טכנולוגי, בחרתי דווקא ללמוד את התחום הזה).
לאחרונה שונתה ההחלטה לגבי שילוב קבוצות סגורות בפייסבוק במערכת החינוך. משרד החינוך שינה את עמדתו לגבי איסור על מורים להיות חברים של תלמידיהם בפייסבוק וכיום הוא מעודד פתיחת קבוצות משותפות למטרות לימודיות.
במאמר בוואלה שכתבה מיכל רשף נאמר ש:"במשרד החינוך הבינו זה מכבר כי פייסבוק משמשת סביבה מוכרת לתלמידים שבה הם מרגישים בנוח, וכי ניתן לנצל אותה למטרות לימודיות". בעידן המודרני בו שר האוצר של מדינת ישראל מנהל את מדיניותו מעל דפי הפייסבוק, נשאלת באמת השאלה האם יש מקום ללמידה דרך פייסבוק והאם קשר של קבוצות למידה מורים ותלמידים יכול להוביל לשיפור בתחום ההוראה למידה במאה ה-21.
נתחיל ונאמר שהמטרה המרכזית של פייסבוק אינה לשרת צרכי הוראה למידה אלא לצרכים חברתיים ולכן אולי כדאי לדבר יותר במושגים של למידה חברתית. דליה פניג, יו"ר המזכירות הפדגוגית מסבירה ש"ההפצה בקבוצות הופכת את הלמידה לשיתופית יותר במובן של היכולת של מורים להעלות רעיונות. אנחנו רוצים להשתמש בחכמת ההמונים, כיוון שקהילה שעובדת באופן משתף זו קהילה מועצמת."
אז למה דווקא פייסבוק? מה הערך המוסף שמביא פייסבוק להוראה?
במחקר שערכו קורץ, מישר טל ופיטרסה (2012) בחנו קבוצה של 49 סטודנטים בשאלה האם קבוצת לימוד סגורה בפייסבוק יכולה להוות תחליף לקורס המסורתי. בסקר שנערך בסיום הסמסטר נתבקשו הסטודנטים להעריך את תרומתה של קבוצת הפייסבוק ללמידה שלהם- 75% העריכו את מידת התרומה כרבה מאוד ו-86% המליצו במידה רבה עד רבה מאוד לשלב קבוצה סגורה בפייסבוק בקורסים אחרים.(מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה, גילה קורץ ודוד חן).
אני מאמינה שאם כולם כבר שם, אז למה לא לנצל את הטכנולוגיה לטובת ההוראה. הלמידה השיתופית מגבירה את תחושת האינטימיות בקרב הלומדים. סביבת הפייסבוק מזמנת חיבור מסוג אחר בין מורה המקצוע לבין הלומד ותכני המקצוע. חיבור המתבצע מעבר לשעות ההוראה הפורמליות ואף מעבר לתכנית הלימודים המקובלת.
ושוב עלינו כמורים לשאול את השאלה המתבקשת: האם לשם אנו חותרים? להיות זמינים לתלמידים שלנו 24/7, היכן אנו מציבים את הגבול? על השאלות הללו אשתדל לענות בהמשך.
על פי הנחיות משרד החינוך אסור למורה להיות בקשרי "חברות" בפייסבוק עם תלמידיו, הוא יכול לפתוח קבוצה סגורה לתלמידיו, בה יוכלו לנהל דיונים בנושאים שונים, לבצע משימות ולתת משוב הדדי, להעלות תכנים אקטואליים ועוד וכל זאת בחינם. יתרונה של הקבוצה הוא ביכולת לשמור על התכנים הנכתבים בה חסויים ובהעלאת מאגר קבצים שישמש את הקבוצה. הלמידה יכולה להיות א-סינכרונית.(ללא גבול זמן או מקום)
מבחינת התלמידים היתרון הוא בכך שהם נכנסים מספר פעמים ביום לפייסבוק ובכל פעם יכולים לבדוק האם קיימים עדכונים מהמורה או מתלמידים אחרים. כ"ילידים דיגיטליים" ההתחברות שלהם גם הרבה יותר טבעית. לעומתם המורים שהינם "מהגרים דיגיטליים" בדרך כלל אינם מנוסים ברשתות החברתיות ולוותיקים מביניהם קשה להתחבר לתפיסה החדשה שמובילות הרשתות החברתיות. כמו כן הפחד מאבדן האמינות של המורים כאנשי חינוך בעיני תלמידיהם קיים גם.
אז איך עושים את זה נכון? חייבת להיות היערכות מוקדמת של המורה והתלמידים הכוללת קביעת רציונל פדגוגי ברור, הגדרת יעדים ברורים, פירוט החובות של התלמידים והמורים, מתן כללי כתיבה ומתן תמיכה והדרכה לתלמידים בתהליך הלימודי. (מתוך "מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה", גילה קורץ ודוד חן)
ב
רשת התיכונים "אנקורי" גיבשו נייר מדיניות שימוש ברשת החברתית בחינוך מתוך רצון להרחיב את הדיאלוג בין המורה לתלמיד מבלי לפגוע בזכויותיו של איש על מנת לייצר אדפטציות שיתאימו למאה ה-21 .
בפן האישי אני חייבת לציין שבשנה שעברה הקמתי קבוצה סגורה בפייסבוק לתלמידיי. מטרת הקבוצה לא היתה לימודית אלא חברתית, מקום בו העברתי לתלמידים הודעות, הם עדכנו על פגישות כיתתיות ועוד. אני בהחלט רואה בפייסבוק כלי שיכול לאפשר למורה להיות בקשר עם תלמידיו ולגוון את דרכי ההוראה שלו, אך אני מאמינה שכאנשי חינוך עלינו להקפיד על שמירה על פרטיותנו ועל הצבת גבולות מאוד ברורים לגבי זמני עבודה (ניתן לקבוע שעות מסויימות בהן המורה נמצא בפייסבוק בקבוצה לצרכי בדיקה, משוב והתיחסות לשאלות).
מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר ציינה כי "הרשתות החברתיות הן כלי בעל פוטנציאל אדיר שניתן לעשות בו שימושים חינוכיים, פדגוגיים וחברתיים רבים תוך שמירה על הנהלים הקיימים כיום. אנו סבורים כי באמצעות רשתות אלא נוכל ליצור שיתופיות, החלפת מידע, ובניית מאגרי מידע שיעמדו לרשות צוותי החינוך וציבור התלמידים וכן יוכלו להעשיר את הלמידה ולהפוך אותה לאחרת, עדכנית וחוויתית".
לסיכום , אולי הדוגמא הטובה ביותר להתלבטויות שיש לי לגבי נושא קבוצות לימוד סגורות בפייסבוק היא הקבוצה הסגורה של חבריי לספסל הלימודים במגמה. מחד, אין ספק שהעלאת החומרים והדיון הפורה מועילים מאוד לתהליך הלמידה אבל מאידך, בעיקר לפני מבחנים , אני מוצאת את עצמי מתנתקת מהקבוצה בגלל הלחץ הרב של שאלות שעולות וגורמות לי להאמין בידיעות שלי קצת פחות. אני חושבת שקבוצות סגורות בפייסבוק מעבר לתלמידים/מורים יכולות להוות פלטפורמה מאוד מעשירה למורים עצמם והייתי שמחה לראות היום קבוצות סגורות של מורים המתמחים בתחומי הוראה שונים.
המושג הכיתה ההפוכה הוזכר מספר פעמים במהלך השנה האחרונה במסגרת לימודיי במרכז ללימודים אקדמיים וסיקרן אותי לבדוק קצת יותר לעומק במה מדובר. כדי להבין את המושג קצת יותר טוב פניתי לשלושה מאמרים שנכתבו בנושא.
קישורים למאמרים:
מתוך מאמרה של ג'קי גרשטיין, "מודל שיטת ההוראה ההפוכה: התמונה המלאה ", ניתן ללמוד שהרעיון המרכזי העומד במודל הכיתה ההפוכה הוא " שינוי אופן ההוראה כך שהלומדים יהיו קשובים להרצאה, כאשר נעשה שימוש בשיעורי הבית לצורך העברת ההרצאה, כאשר התלמידים מאזינים להרצאה בוידאו בבית ואז הכיתות עצמן הופכות בתהליך זה למעבדות מחקר, שיתוף פעולה ויצירה. כל זאת על בסיס ההרצאה שהלומדים צפו בוידאו בבית."
המטרה היא להקנות לתלמידים מיומנויות למידה מעמיקות כאשר הלמידה בכיתה הופכת להיות למידה פעילה יותר.
קיימים מספר יתרונות במודל זה, הראשון הוא ביטול המימד הגיאוגרפי, בו הלמידה נעשית בעיקר בכיתה וביסוס דיאלוג בין התלמידים והמורים. התלמידים נחשפים דרך העבודה בבית למקורות מידע מגוונים והלמידה הופכת מאתגרת יותר, התלמידים נחשפים לאנשי חינוך, מרצים ותלמידים מרחבי העולם וזה מכין אותם לקראת העתיד כאזרחי העידן הגלובלי.
במאמרו "להפוך את הכיתה" מציין יורם אורעד שבשיטה המסורתית, התלמידים לעתים עסוקים כל כך בכתיבה מתמדת של דברי המורה ומחמיצים לעתים נקודות חשובות שהוא אומר. צפייה בהקלטות וידאו של המורה או של אחרים נותנת להם להיות בשליטה , לחשוב תוך כדי, להריץ את הסרטון לאחור בכל פעם שירצו ולקלוט את החומר היטב על פי הקצב שלהם. בכך בעצם נפתרת הבעיה של תלמידים איטיים יותר או תלמידים מהירי קליטה. יעילות הדיונים בכיתה עולה בעקבות ההכנה של התלמידים בבית. המורה מתפקד יותר כמנחה, מתווך ידע ומטפח למידה שיתופית ולא מעביר הידע.
השאלה המרכזית שאני כמורה לאנגלית שואלת את עצמי היא האם העברת האחריות לתלמידים יכולה להיעשות בכל נושא שנלמד בכיתה? בכל גיל? על השאלות האלו אנסה לענות בהמשך הפוסט לאחר שאתייחס גם לחסרונות השיטה.
במאמרה "למידה, אינטרנט.. ומה שביניהם "מצוטטת שלי רייט כמי שאינה מאוהבת יותר בהפיכה הזאת. היא טוענת שבתחילה התלהבה מאוד וכך גם תלמידיה. היא מוסיפה שלא הרגישה בהמשך שהשתנה שינוי בחוויית הלמידה והרצאה המסורתית למעשה נשארה במרכז הלמידה גם אם מקום הגשתה וצורתה השתנו. היא מציינת שלטעמה לחייב את התלמידים לצפות בסרטונים חינוכיים בזמנם החופשי גוזל מהם זמן חשוב שמגיע להם לנצל בדרכים אחרות.. הכיתה ההפוכה לא נותנת מענה לרצון להפוך את התלמידים לאחראים יותר ללמידה שלהם ובמקום זה רייט בנתה מעין מודל מקומי שבו היא ותלמידיה הבינו שכדי להפוך את הלמידה למשמעותית יותר עבור התלמידים עליהם לענות על שלוש שאלות: מה אנחנו הולכים ללמוד? איך אנחנו הולכים ללמוד את זה? איך נראה את הלמידה שלנו למורה?(מה יהיו תוצרי הלמידה?).
על פי פורמט מעגל הלמידה של ברניס מקארת' הלמידה ההפוכה מזמנת בראש ובראשונה התגייסות , בה התלמיד מתחבר באופן אישי להתנסות ושואף ליצוק משמעות לתוך ואודות הפעילות, התלמיד מעמיק ומטמיע את הרעיונות המועברים על ידי משאבים מקוונים . הוא אחראי על הזמן והדרך בה ילמד. בסיום התהליך התלמיד נדרש להדגים את החומר הלימודי בדרך שבה הוא רואה לנכון.. זהו השלב שחשוב לעשותו בכיתה ותפקידו של המורה בשלב הזה לייעץ לתלמיד והדריכו בדבר סוג הפרויקטים והכלים הראויים לשאיפותיו.
אני מורה בבית בפר יסודי ומחפשת כל הזמן גיוון בדרכי ההוראה. כמורה לאנגלית בבית ספר יסודי , ברור לי שמודל הכיתה ההפוכה אינו יכול להוות חלק מרכזי בתהליך ההוראה שלי מכיוון שהתלמידים מתמודדים עם שפה זרה ברמה הבסיסית ביותר ובדרך כלל יזדקקו להדרכתי. ואולם הרעיון קוסם לי מאוד כחלק מתוכנית הלימודים בשיעורים ספציפיים המיועדים לכיתות ה'-ו' ובהם אני יכולה לתת לתלמידים לקרוא סיפור לבד, לחקור נושא מסוים בבית (בהדרכה מראש לאיזה סוגי מידע עליהם לגשת) . לדוגמא מערך שיעור בנושא חיות בסכנת הכחדה הקיים בשכבת ו' יכול בהחלט להתחיל דווקא מהפניה של התלמידים למקורות מידע בבית, או האזנה להרצאה שהוכנה מראש בנושא ולאחר בכיתה , פיתוח דיון ותוצרים בנושא.
בשיחה שערכתי עם בני בן השמונה עשרה, הצגתי בפניו את המודל ושאלתי את דעתו ואני מצטטת את דבריו: "נראה לי שזה רעיון מצוין, הזמן בבית הספר לא מתבזבז על הרצאות של המורים שלרוב אנו לא מקשיבים להם וכל ילד יכול ללמוד בקצב שלו." כששאלתי לגבי נושא האחריות והאם הוא חושב שתלמידים ייקחו אחריות על הלמידה שלהם? התשובה שקיבלתי היא ש"הדבר חייב להיעשות בהדרגה ושאין ספק שיהיו תלמידים שלא יילמדו אבל זה קיים גם כיום בשיטה המסורתית. במשך הזמן תהיה הטמעה ואם המורים יהיו מספיק אסרטיביים ויידרשו לראות תוצרים בסוף התהליך, לדעתי זה ייטמע וישפר את איכות הלמידה".
לסיכום: כאשר אנו מדברים על בוגר המאה ה21 הכיתה ההפוכה מזמנת בהחלט שימוש יעיל בטכנולוגיה ממוחשבת ,העברת השליטה לתלמיד והגברת פיתוח החשיבה אצל התלמידים. כדי שהשיטה תיושם , יש צורך להשקיע בהכשרת מורים כדי שהיישום לא יהיה שטחי, ללוות את המורים ולצייד אותם בכלים מגוונים להטמעת השיטה בכיתותיהם. חשוב שהתלמידים יהיו חשופים ליותר מדרך למידה אחת: הרצאה, סרטון, שיר, דיון ברשתות חברתיות, עיון באתרי אינטרנט ועוד. ברמה האישית נראה לי שאנו עדיין רחוקים מאימוץ המודל בשלמותו אך בהחלט ניתן לקחת וליישם חלקים ממנו כבר היום בכיתות.
הסרטון שהוספתי הינו הסבר של מורה על הסיבות שלה לאימוץ מודל הכיתה ההפוכה המסכם אולי בדרך הטובה ביותר את הרעיון המרכזי אליו אני בהחלט מתחברת במודל והוא האפשרות של כל תלמיד להכין עצמו לפני השיעור בקצב שלו ובזמן שלו , לעומת הכיתה המסורתית בה כולם לומדים בקצב זהה.
בעקבות קריאת מאמרו של קוזמה בנושא רפורמות טכנולוגיות תקשוב במערכות חינוך ברחבי העולם, עניין אותי מאוד לראות את ההבדלים באלטרנטיבות הרציונליות המצדיקות שילוב טכנולוגיות בתחום החינוך במדינות שונות בעולם, לראות את ההבדלים ביניהם, לבדוק היכן נמצאת מדינת ישראל . המושג באנגלית לשילוב טכנולוגיה הוא ICT . על פי המאמר קיימות ארבע אלטרנטיבות רציונליות המצדיקות השקעה ב-ICT בתחום החינוך:
1) תמיכה בצמיחה כלכלית- זהו רציונל המשמש לצורך השקעה בטכנולוגיה בחינוך בתפקיד שהוא יכול למלא בהכנת כח עבודה בעתיד ותמיכה בצמיחה הכלכלית. על פי קוזמה, השימוש בטכנולוגיה בבתי הספר צריך להיות לצורכי פיתוח היכולת שלהם להשתמש בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות עולמיות אמיתיות, לפתח את היצירתיות של הילדים ופיתוח מיומנויות המאה ה-21 התומכות בידע כלכלי, יצירתיות וחידוש. דוגמא למדינה כזו היא סינגפור אשר בתוכניתה החדשה מפתחת בוגרים עם ידע כלכלי נרחב. הסינגפורים מאמינים באמירה:" ללמוד לחשוב ולחשוב ללמוד". הסינגפורים משלבים טכנולוגיה בתוכניות הלימודים, בהערכה, בפיתוח המקצועי של המורים ובתרבות בתי הספר כדי לספק לתלמידים הכנה לשילובם בכלכלת המדינה. כמורה ומחנכת, הרעיון שתפקיד בית הספר הופך להיות מקצועי בלבד, מכין בוגרים לחיים בחברה כלכלית בעייתי מבחינתי. חסרה לי ההתייחסות לפאן החברתי, תרבותי, חינוך לערכים (שגם בזה ניתן לשלב את הטכנולוגיה).
2) פיתוח חברתי- קיימות מדינות המסתמכות על הפיתוח החברתי של הטכנולוגיה ושמות דגש על שיתוף ידע, יצירתיות תרבותית, עלייה בשיתוף הדמוקרטי, יותר נגישות לשירותים ממשלתיים , חשיפה לקבוצות ואנשים עם יכולות שונות בתחום החינוך. על פי הגישה הזו קיים שילוב בין בתי ספר בתרבויות שונו7ת , שיתוף הסמכות ההורית, ויכולת להביא שירותים חינוכיים לאוכלוסיות רחוקות.
באירופה קיים שימוש גדול במודל זה - "חברת ידע לכל" . אחת המטרות של התוכנית להעלות את היכולת הדיגיטלית של הילדים לצרכים אישיים ומקצועיים בחברה עתירת ידע.
קוזמה נותן את פינלנד כדוגמא למודל זה. הממשלה בפינלנד שמה דגש רב על שיתוף בידע ופיתחה אסטרטגיות מידע לחלק וללמידה. מטרת המודל הפיני הוא בניית חינוך פתוח. גם מדינות פחות מפותחות כמו צ'ילה משתמשים במודל הזה, על ידי הוספת הטכנולוגיה בבתי הספר ובקרב צוותי ההוראה ומאז 2004 80% מבתי הספר מאובזרים בזרים דיגיטליים וב-55% יש גישה לאינטרנט. בפאן האישי רפורמה כזו מדברת אליי יותר. פינלנד מהווה מודל מצויין לדעתי לחינוך משולב טכנולוגיה והייתי שמחה לראות את בתי הספר בישראל לומדים ומיישמים את המודל הפיני.
3) תמיכה במערכות הניהול בבתי הספר- שימוש במחשבים ובנתונים דיגיטליים בתחום המנהלתי. ארצות הברית היא דוגמא מצויינת למודל הזה. שימת הדגש היאע ל השימוש המועבר on line ומאפשר למורים, מנהלים והורים להיות מודעים בכל רגע נתון להשגי התלמידים ולנוכחותם בשיעורים.
4) רציונלים מרובים- קיימות מדינות המשתמשות ביותר מרציונל אחד.סינגפור למשל, משלבת את הרציונל החינוכי והכלכלי וטוענת שעל ידי שינוי תוכניות הלימודים כדי להעניק לתלמידים את המיומנויות הנדרשות הם מכינים את כח העבודה המצטיין לעתיד.
לאחר קריאה מעמיקה של המאמר, נראה לי הכי נכון לשלב את כל הרציונליים ביחד ולפי דעתי זה הכיוון אליו הולכת ישראל. ברגע שמערכת החינוך משלבת את טכנולוגיות המאה ה-21 , באופן אוטומטי היא מכינה את בוגריה לחייהם לאחר סיום שנות הלימודים ותורמת ל"בניית" כוח עבודה המתאים לצרכי המאה ה-21.
מתוך האתר של המנהל למדע וטכנולוגיה אלו חמשת המטרות של תכנית התקשוב בישראל והן מקיפות את כל המטרות המופיעות במאמרו של קוזמה.
נראה שאנחנו עדיין בתחילת הדרך בישראל ושתי הבעיות המרכזיות בהסתכלות שלי על המתרחש בבית הספר בו אני מלמדת הן תשתיות ואמון חלק לא מבוטל של צוות ההוראה (בעיקר הוותיק יותר) בצורך בשינוי. כשאני מסתכלת על ערי הפריפריה אני מלאת קנאה על תקציבים שהם מקבלים לשילוב טכנולוגית המאה ה-21 ומייחלת לשינוי משמעותי שיתרחש גם במודיעין, העיר בה אני מלמדת. למרות שקיימים כבר מספר בתי ספר המהווים איי חדשנות ובהם משולבים מחשבים ניידים לתלמידים ולוחות חכמים התופעה עדיין בחיתוליה וכולי תקווה שעניינים תקציביים לא יפריעו לפיתוח והכנסת הטכנולוגיה גם לבתי ספר אחרים בעיר.
במסגרת הלימודים בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" של ד"ר אתי כוכבי אנו נחשפים לשימוש בלוח האינטראקטיבי. אחת השאלות שעולות כבר מתחילתו של הקורס היא : האם המורים כיום משתמשים בלוח האינטראקטיבי כחדשנות פדגוגית וממצים את הפוטנציאל הטמון בו להוראה או שקיים שימוש בלוח כלוח רגיל עם אפשרויות לשיתוף רב יותר של התלמידים בתהליכי ההוראה? כדי לענות על השאלה הזו, כדאי שנגדיר קודם מהו לוח אינטראקטיבי. "לוח אינטראקטיבי הוא אמצעי עזר להוראה כיתתית. זהו לוח מגע שמחובר למחשב ולאינטרנט ואשר מאפשר לכתוב על גביו באמצעות עט ייעודי. נוסף על כך ניתן להציג על גבי הלוח תוכני מולטימדיה שהוכנו מראש ו/או תכנים ספונטניים. בסיום השיעור ניתן לשמור תכנים אלה כקובץ דיגיטלי, ולהעלות את הקובץ לאתר הקורס ו/או לשלוח אותו לתלמידים לשם המשך למידה ו/או חזרה על החומר. (מתוך הספר:"מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה" גילה קורץ ודוד חן) כבר מההגדרה הזו ניתן לראות את יתרונותיו של הלוח. הוא מאפשר למורה לעקוב אחרי מהלכי השיעורים (כיום כשאנו מסיימים שיעור הלוח נמחק ובשיעור שאחריו מתחילים מחדש), כמו כן הוא מאפשר למורה לנצל את התוכן הרב שקיים כיום ברשת לצרכי הוראה.
כדי שמורה יוכל לנהל שיעור בו משולב לוח אינטראקטיבי עליו להתמקצע ולהגיע לבקיאות טכנית ופדגוגית בכלי כדי שיוכל לממש פעילויות כמו - המחשה, חשיבה, הדגמה וארגון שיעור. כמו כן עליו להכיר את התוכן המקוון ועזרי ההוראה המקוונים. המורה צריך לדעת להשתמש בלוח בצורה מושכלת וליישם באמצעותו הוראה פרונטלית ממזגת . חשוב שנדע כמורים שהלוח האינטראקטיבי לא מהווה תחליף ללוח שקיים היום והוא טומן בחובו אפשרויות רבות להפיכתו של השיעור למעניין ומסקרן יותר הן עבור המורה והן עבור התלמידים. אין ספק שסוד ההצלחה בשימוש בלוח האינטראקטיבי טמון במורה, הוא מנהל ומוביל את השיעור, ועליו מוטלת האחריות לשלב בצורה מושכלת אינטראקציות ופיתוח חשיבה. הלוח האינטראקטיבי מאפשר למורה ליצור שיעורים מגוונים ועשירים, בהם התלמידים מעורבים גם באופן פעיל . האתגר המרכזי הוא בעיצוב הוראה שבה תפקידה של הטכנולוגיה אינו רק לגוון ולהעשיר את ההוראה-למידה אלא כולל גם קידום, תמיכה , זימון וחשיפה לפרדיגמת הוראה אחרת.
קיימים גם מבקרים לשילובו של הלוח האינטראקטיבי ואלו רואים בו אמצעי המשמר את ההוראה המסורתית. לטענתם, התלמידים אינם מעורבים בלמידה, המורה נמצא רוב הזמן כשגבו לכיתה, העלויות של הלוח גדולות, הוא אינו מעודד אסטרטגיות למידה חדשניות קונקטיביסטיות המשלבות למידה שיתופית, כמו כן אינו מעודד יצירתיות אצל התלמידים. למורים רבים קשה להשתלט על הטכנולוגיה ושילוב הלוח מחייב השקעת זמן רבה בהכנת השיעור. (מתוך הספר:"מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה" גילה קורץ ודוד חן).
מתוך כל הדברים האמורים לעיל עלינו להבין שהבאת הטכנולוגיה לכיתה לא תעשה את השינוי אלא שימוש מושכל ונכון בטכנולוגיה הוא זה שיהווה את השינוי. עלינו לנצל את הלוח האינטראקטיבי כדי לשמר את הסקרנות וההתלהבות של התלמידים. הלוח האינטראקטיבי מזמן שימוש בדימויים ויזואליים ש"נצרבים" בתודעה של התלמידים ומאפשרים להם לעשות בהם שימוש חוזר. כמו כן חשוב לנצל את האפשרות לשלב את התלמידים באינטראקציה עם הלוח ובכך להפוך את השיעור למעניין יותר ופחות ממוקד מורה.
כסטודנטית שנחשפת השנה לראשונה בקורס לעבודה עם הלוח האינטראקטיבי, אני מוכרחה לציין שהנושא מרתק אותי מאוד. רמת הקשב שלי בשיעור עולה (למרות שנכון לעכשיו השיעור פרונטלי לחלוטין) ואני מוצאת את עצמי מרותקת ללוח האינטראקטיבי ולפעולות שהמרצה עושה באמצעותו. היכולת להניע אובייקטים על הלוח, הגיוון והעושר גורמים לי לרצות ללמוד להשתמש בלוח ולהביאו לידי ביטוי בשיעוריי. מדובר רבות על תרומתו של הלוח לתלמידים ולמעורבותם בשיעור. לי חשוב דווקא להתמקד בחשיבותו של הלוח למורה. אומנם הלוח האינטראקטיבי דורש מאתנו לעבור הכשרה בהפעלתו ואולם, לאחר הרבה שנים של עבודה באותה דרך ,החידוש מרענן גם עבורי כמורה. היכולת שלי להשתמש בלוח להעשרת התוכן הנלמד בשיעור מהווה תמריץ ללמידת הנושא.
כמורה לאנגלית בחינוך היסודי המתמקדת רבות בלימוד אוצר מילים הלוח האינטראקטיבי יכול להוות עבורי כלי לעבודה בעזרת העתקה, גזירה, שכפול וגרירה. שילוב של סרטונים, שירים ותרגילים הנמצאים היום ברשת לצרכי לימוד השפה האנגלית, שילוב של מצגות שלי או של התלמידים בכיתה וכל זאת תוך שילוב התלמידים בתהליכים ושמירה על ערנותם וסקרנותם בשיעור. הלוח האינטראקטיבי לטעמי אמור להוות אמצעי עזר עבורי כמורה לניהול שיעור בצורה מעניינת ומסקרנת לתלמידים אך הוא אינו מחליף את הצורך בעבודה שיתופית (בקבוצות), שבעיני הוא האתגר הגדול ביותר שלנו כאנשי חינוך בבתי הספר היסודיים.
כדי להבין יותר את יתרונות שילובושל הלוח האינטראקטיבי בכיתה, בדקתי ביוטיוב סרטונים על הלוח האינטראקטיבי ונתקלתי בסרטון שמסביר את העבודה על לוח ספציפי בארצות הברית. לאחר צפייה בסרטון המסקנה העיקרית שלי היא שאת השינוי לא יעשה הלוח מכיוון שניתן להשתמש בו בדיוק כמו לוח מחיק רגיל אלא המורה עצמו במידה ויהיה פתוח לשינויים ומאותגר להכניס את טכנולוגיות המאה ה-21 לכיתתו.
לסיום, יש משפט באנגלית שאומר:If you can't bit them, join them אין לנו מנוס כאנשי חינוך, אלא להצטרף למהפכה הדיגיטלית ולהתאים את עצמנו ללומד של המאה ה-21 והלוח האינטראקטיבי מהווה תחום אחד של חדשנות פדגוגית אותה ניתן לשלב בכיתה.
בפוסט זה נעזרתי במאמר: רנסנס ההוראה הפרונטאלית בנוכחות לוח אינטראקטיבי, וגם בלעדיו: אבני רותם ובן-חפר 2010 ובספרם של גילה קוץ ודוד חן: מתקוונים ללמידה: ארגז כלים דיגיטלי למורה
בפוסט הקודם שלי דיברתי על ההתמכרות שלנו לטלפונים הסלולריים והפעם החלטתי ללכת עוד צעד אחד קדימה ולבדוק את נושא שילוב הטלפונים החכמים בכיתות (אם כבר התמכרות אז לגמרי!)
אני מסיימת השנה את שנת השבתון שלי וחוזרת למערכת החינוך עם מחשבות ותובנות לגבי שימוש באמצעים טכנולוגיים בתהליכי ההוראה שלי. אחת השאלות המעסיקות אותי מאוד הוא השימוש בטלפונים סלולריים בכיתות.הדילמה בין השימוש בכלי מאוד נגיש שיכול לאפשר לתלמידים "עושר" של חומרי למידה לבין החשש מפני זילות של השימוש בטכנולוגיה ואי יכולת לנצל אותה כראוי.
בכתבה שקראתי באינטרנט, המתבססת על מאמר שנכתב על ידי Prensky M ונקרא: "What can you learn from a cell phone? almost anything מתוארות שיטות למידה שונות באמצעות הטלפון החכם. הטלפון החכם הוא למעשה מחשב קטן ואישי הניתן לניצול גם ללמידה. הטלפונים הניידים הופכים יותר ויותר לבעלי יכולות טכנולוגיות חזקות ומבצעים פונקציות לוגיות. על פי המאמר הלומד של המחר הפך להיות: Digital Native - לומד המורגל באופן טבעי לכלים דיגיטליים.
למרות התנגדותם של אנשי הדרכה רבים הרואים בטלפון גורם מפריע בתהליכי למידה, המאמר מציין שיטות למידה באמצעות הטלפון הנייד : לימוד באמצעות האזנה, לימוד באמצעים גרפיים, העברת תכנים דרך הסלולרי, אמצעי למידה מרחוק, שימוש בתוכנות כמו ווטסאפ לעריכת דיונים. חשוב לשמור על ראש פתוח ולהכיר את הטכנולוגיה ואז ניתן יהיה להשתמש בה.
השאלה הנוספת שהמאמר דן בה היא מה ניתן ללמד באמצעות הטלפון הנייד? הדוגמא הטובה ביותר וזו שאני מתחברת אליה ביותר כמורה לאנגלית היא לימוד שפה- כתיבה (באמצעות שליחת sms ) , קריאה ודיבור. לדוגמא קיימת חברה קנדית שפיתחה לומדת לימוד אוצר מילים באנגלית המותאמת לטלפון הסלולרי. בנוסף, טכנולוגית הGPS נמצאת כיון כבר בשימוש ומאפשרת ללומד לקבל מידע על מקום ספציפי בו הוא נמצא, ניתן לנצל את הטלפון הנייד גם לסיורים לימודיים בשטח, תוך מתן הסברים. גם מבחנים ניתן לערוך באמצעות הטלפון הנייד . לדוגמא: באמצעות שליחת שאלה ב SMS .
את כל נושאי האקטואליה ניתן ללמד בשילוב הטלפון הסלולרי. הוא יכול גם לשמש כמצלמת וידאו ב
משימות חקר הדורשות איסוף מידע ויזואלי.
המאמר מציין גם את הבעיות האתיות בשימוש בטלפונים ניידים בכיתה: החשש מקרינה, שימוש בטלפון לצרכי העתקה במבחנים או הפרעה של תלמידים וניהול שיחות בכיתה. המענה לבעיות אלה יכול להיות בניית אתיקה וקביעת נורמות לשימוש בטכנולוגיה הזו בכיתות.
בפן האישי, החשש הגדול שלי הוא מאיבוד שליטה בכיתה. השאלה הראשונה שעליי לשאול את עצמי היא עד כמה אני סומכת על התלמידים (כיתות ו') שאכן יעשו שימוש מושכל בטכנולוגיה ועוד לפני כן, עליי לערוך בדיקה מקיפה האם לכל התלמידים יש את האמצעי הטכנולוגי על מנת שנוכל לעשות בו שימוש.
יצאתי לשנת שבתון בדיוק כשבבית ספרי חולקו המחשבים הניידים ועדיין לא התנסיתי מספיק בעבודה מול תלמידים באמצעים טכנולוגיים למרות שהרביתי לעבוד בבית הספר בחדר המחשבים. אני מלמדת מקצוע שהטכנולוגיה מאפשרת להעשיר אותו בהרבה מאוד מובנים ואין לי ספק שאחזור לבית הספר עם הרבה רצון ושאיפה להשתמש באמצעים טכנולוגיים מגוונים ובהם נסיונות גם לשלב את הטלפונים הסלולריים בהדרגה.
לפני מספר ימים חזרתי מחופשה של שבוע בקרואטיה וסלובניה, שתי מדינות שהמילים "התחברות לטבע" אולי מתארות אותן בצורה הטובה ביותר. החלטתי לא לקחת איתי את הסמארטפון שלי, מתוך ידיעה שנתי, בעלי, לוקח את שלו וזה מספיק כדי להיות בקשר עם הילדים. מה שלא לקחתי בחשבון זה את העובדה שגם זוג החברים שאיתם ניסע ייקחו, שניהם, את הסמארטפונים שלהם (האמירה של כולם היתה בתחילה שזה במקום לקחת מצלמה|) וכך מצאתי את עצמי יחידה ללא יכולת להתעדכן בכל דקה על המתרחש בארץ. אתחיל ואומר שהטיול היה מופלא ומאוד נהנינו אבל חזרתי עם שאלה שמטרידה אותי מאוד: האם אנו מכורים? בכל מסעדה, לובי ואתר שביקרנו, השאלה הראשונה שנשאלה היתה: "האם יש לכם wifi ?" ואם היה, ההתחברות היתה מיידית, עדכונים בווטסאפ, מיילים ואתרי חדשות כדי לבדוק מה חדש בארץ? מצאתי את עצמי בחלק מהמקרים יושבת ומסתכלת על שלושה אנשים שאני מאוד אוהבת יושבים במסעדה, כל אחד בסמארטפון שלו, עסוק בענייניו. בשלב מסויים אפילו לקחתי את המצלמה (כן, הבאנו גם מצלמה) ומצלמת והתוצאה לפניכם:
אני מודה שזה החזיר אותי לימים שבהם נסענו לחופשה בחו"ל רק עם כרטיס בזק או אסימונים לטלפון ציבורי. כשחזרנו, היה לי ברור שעל זה אני רוצה לכתוב בבלוג והחלטתי לקרוא קצת על הנושא. מצאתי כתבה במעריב עסקים המדברת בדיוק על השאלה: "האם האנושות התמכרה לסמארטפונים?" המאמר נפתח באמירה: "זמינים כל הזמן, מעודכנים בכל שטות, מחוברים לכל העולם, מנותקים ממי שלידינו". אתחיל ואומר שברור גם לי מהם יתרונותיו הרבים של הסמארטפון, בכל יום בבוקר צפינו בתחזית מזג האויר לימים הקרובים כדי להמשיך לתכנן את הטיול, יכולנו לקרוא על מקומות מומלצים ובכל זאת הצורך הזה להיות מחובר בכל רגע נתון הפריעה לי קצת. על פי המאמר, הסמארטפון הפך לשעון המעורר שלנו, לעיתון שלנו, לתיבת הדואר שלנו ולנתיב התקשורת המרכזי שלנו. אנו יכולים לקבוע תורים לרופא, לגלוש לאתר הבנק, לצלם , להשתמש בסמארטפון כ- GPS ועוד... כפי שכתוב בכתבה: "במקום לחוות את החיים עצמם, אנחנו חווים אותם דרך המסך"
ד"ר ירדן לויסנקי, פסיכיאטר המרבה לעסוק בענייני נפש וטכנולוגיה והקשר בין השניים, אומר בכתבה ש "אנחנו חיים בסביבה שבה מצפים מאיתנו להיות כל הזמן מחוברים...רבים מאיתנו כפייתיים ביחס לסלולרי ומפחדים לאבד שליטה". הוא מגדיר זאת לא כהתמכרות אלא כחרדה- הטלפון החכם הוא מעין כדור הרגעה נגד החרדה שלנו לא להיות מעודכנים. ד"ר לוינסקי טוען ש "אנשים שמשקיעים שעות בסמארטפון יוצרים תקשורת בצורות אחרות, צורת ההתקשרות הזו יוצרת סיפוקים מיידיים. זה מפתה יותר מקשר שצריך להשקיע בו ובסופו של דבר זה יבוא על חשבון תקשורת בינאישית".
לדברי ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה ומרצה באוניברסיטת בר אילן "הרצון להיות מעודכן כל הזמן עשוי להיות קשור גם בפחד מאובדן שליטה- יש אנשים שאי ודאות מעלה אצלם את רמת החרדה, וההתעדכנות הבלתי פוסקת מצליחה להוריד אותה במעט".
השאלה שנשאלת היא כיצד להמנע ממצב שבו אנו "מתמכרים" לסמארטפון?
בספר שכתבה שרי טרקל, סוציולוגית ופרופסור למדעי החברה של המדע והטכנולוגיה ב-MIT , המתבסס על 450 מחקרים, היא מדברת על הפחד של האדם מאינטימיות ומהעובדה שהטכנולוגיה נותנת לנו תחושה ששומעים את קולנו ולעולם לא נהיה לבד. לטענתה, חשוב לפתח את היכולת להיות לבד כי רק אחרי שנכיר את עצמנו נוכל לפתח קשרים חברתיים בריאים.
אז מה עושים?
בארה"ב כבר נעשים נסיונות לסייע לאנשים להקל על ההתמכרות לניידים שלהם. יש חברות שחוסמות את שרתי הדואר שלהן בשעות לאחר העבודה.
הפתרון על פי ד"ר כרמל וייסמן הוא ניתוק מסויים " אומנם אי אפשר להתעלם מהסמארטפונים לגמרי, כי זה המקום שבו דברים קורים ובלעדיהם אנשים ירגישו לא מחוברים, אבל אפשר למצוא שיטות להתנתק מהם לפחות באופן חלקי".
לדעתי, עלינו לבסס שורה של "כללים" לגבי השימוש בסמרטפון, פרופסור טרקל קוראת לזה יצרית אזורים מקודשים בבית שייוחדו לשיחות. אני אוסיף לא בארוחות המשותפות, לא בסלון, כשכל המשפחה יושבת ביחד ולא בחופשה שמטרתה המרכזית היא התנתקות מהלחץ היומיומי וכניסה לאווירה של שלווה ורוגע.
מנקודת המבט האישית שלי, הסמארטפון הוא כלי עזר נפלא שלא הייתי מוותרת עליו, כל זמן שאנו משכילים להשתמש בו.
כשאני בחופשה, מספיק לי להתעדכן פעם ביום בשעות הערב, כאשר חוזרים למלון: שיחה עם הילדים, התעדכנות במיילים חשובים, פייסבוק ווטסאפ וחזרה להתחברות עם הטבע והנופים המקסימים.
שמורת פליטוויצ'ה המקסימה בקוראטיה, הטבע בהתגלמותו:
במסגרת חיפושיי הבלתי פוסקים אחרי אפליקציות לפלאפון שהשימוש בהן "ידידותי ", נתקלתי במאמר באתר דה מארקר על חברת סטארט אפ ישראלית בשם Magisto שהוקמה בשנת 2009, אשר פתחה יישום וידאו. מספר ההורדות של היישום כיום, על פי נתוני החברה גבוה משבעה מיליון וזה ממקם אותה במקום הראשון ברשימת יישומי הוידאו בפלטפורמת אנדראויד. היישום מאפשר עריכה אוטומטית של תמונות וסרטונים בסמרטפון והוספת מוסיקה כפסקול לוידאו. (קיים מאגר של מוסיקה לבחירה). היישום מאפשר שיתוף מיידי בפייסבוק, טוויטר, יוטיוב ומייל. כמו כן קיימת אפשרות להוספת גרפיקה נבחרת או כזו שמצייר המשתמש לוידאו. הגרפיקה מונפשת ומשולבת אוטומטית בוידאו.
כמובן שהדבר הראשון שעשיתי היה התנסות בפלאפון שלי ואכן התוצאה היתה נפלאה, אוסף של תמונות וסרטונים מאוגדים לקטע וידאו קצר (כדקה).
השאלה שעלינו לשאול כאנשי חינוך היא כיצד ניתן ליישם אפליקציה זו בתחום ההוראה? היישום הראשון שנראה לי מתאים במיוחד הוא ברמת הכיתה והשכבה, בפן החברתי: צילום תמונות מטיולים (שכן כל התלמידים כיום מגיעים לטיולים הבית ספריים עם פלאפונים) ועריכתם לסרטון וידאו משותף או לחילופין לקיחת נושא לימודי מסויים, הורדת תמונות וסרטונים הקשורים לנושא והכנת סרטון וידאו על ידי התלמידים.
כמו כן ניתן להשתמש באפליקציה גם במחשב וזה מאפשר לנו לערוך סרטונים בכיתות מתוקשבות בנושאים שונים.
כמי שאינה מתמחה בתחום המחשבים ומשתדלת להמנע מהתנסות באפליקציות שנראות לי מסובכות לשימוש, האפליקציה של magisto מאוד נוחה לשימוש ולדעתי מתאימה גם לילדים.
כניסיון ראשון לשימוש בה , בחרנו עינת , שותפתי לעבודה בסביבות למידה פתוחות ואני לשלב את היישום באתר אותו בנינו בנושא יצחק רבין, האיש ופועלו. המשימה שניתנה לתלמידים היתה לבחור תמונות/סרטונים קצרים על יצחק רבין וליצור בעזרת magisto סרטון קצר על האיש.
במסגרת חיפוש מאמרים בנושא שילוב משחקי רשת במערכת החינוך לצורך עבודה בקורס "משחקי רשת ורשתות חברתיות", נתקלתי במאמר מאוד מעניין המדבר על מחקר שנערך בנושא השפעתם של המשחקי וידאו ומשחקי רשת על מצבי לחץ ומצבי רוח של השחקן.
. מטרת המחקר היתה
לבדוק האם מצב הרוח של שחקנים המשחקים Bejeweled (BJW) - משחק בו עליהם ליצור רצפים של צורות וצבעים
כדי לקבל נקודות השתפר והמתח בו הם שורים התפוגג. במחקר השתתפו 69 נחקרים שחולקו
לקבוצת ביקורת ושחקנים. לשתי הקבוצות ניתנו אותם תנאים , אבל קבוצת הביקורת התבקשה
לחפש באינטרנט מאמרים על בריאות להורידם לשולחן העבודה בעוד שהקבוצה השנייה שיחקה.
הפעילות נערכה 20 דקות. ההשערה הייתה שמשחק יגרום לירידה במתח ועליה במצב
הרוח.מתוך המחקר עלה שאכן אצל השחקנים
היה שינוי בגלי המוח לעבר מצב רוח טוב יותר לעומת קבוצת הביקורת. מתח ירד באופן
משמעותי לאחר המשחק אך לא היה מאוד שונה לעומת קבוצת הביקורת, גם נרשמה ירידה
במצבי דיכאון לאחר המשחק אך גם כאן לא היה שינוי משמעותי מקבוצת הביקורת. שינויים
חיוביים במצבי כעס, מרץ, עייפות נפשית ובלבול היו משמעותיים לעומת קבוצת הביקורת.
על פי קצב הלב המושפע ממצבי לחץ וחרדה ניתן היה להסיק שמשחק ב BJW משפר
את מצב הרוח. הנתונים חיזקו את התאוריה שמשחק ב- BJW מפחית מתח פיזי ומגביר יעילות באותה דרך
שעושות זאת טכניקות לשליטה עצמית. ממצאי המחקר מראים את התפקיד החשוב של משחק כמו BJW לטיפול בהפרעוות פיזיות ופסיכולוגית כמו סוכרת
ודיכאון. יתר על כן, השיטות במחקר זה מציגות את הצורך להבין את תגובות האדם בזמן
משחק ונותנים הזדמנויות חדשות לחוקרים ומרפאים לפתח כלים למציאה וטיפול בהפרעות
פיזיות ומנטליות שונות.
השאלה שעלינו לשאול את עצמנו כאנשי חינוך היא כיצד אנו יכולים להשתמש במשחקים לצרכי הוראה למידה. המשחק יכול להוות תוספת לתהליכי ההוראה של המורה ולתת פתרון במקרים של תלמידים אשר מגיעים לכיתה במצב נפשי ירוד(דכאון, מצב רוח ירוד, חוסר ריכוז|) ואינם פנויים ללמידה קונבנציונלית. המשחק bejeweled , עליו מדובר במאמר, יכול לשפר אצל ילדים תאום עין יד, שילוב צבע וצורה ובכך להוות חלק מתהליכי למידה הוראה. חשוב שאנו, כאנשי חינוך נדע לשלב את המשחקים בשיעורים: השימוש במשחק יכול להוות אמצעי נוסף בתוכנית הלימודים. הוא דורש חשיבה
פדגוגית על מנת שיוכל ללוות תהליכי למידה באופן משמעותי.
לסיכום :
"החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק
בדברים נפלאים" – אפלטון (וויקיציטוט).
כמו רוב הדברים אליהם אני נחשפת בשנה זו, גם בלוג הינו עבורי יישום טכנולוגי חדש, קצת מפחיד מחד אבל מרתק מאידך. בבלוג זה אשתף בתהליכי הלמידה שלי, כיצד אני יכולה להשתמש כמורה לאנגלית ביישומים השונים אליהם אני נחשפת בשיעורים , תובנות שלי מנושאים שונים שעולים במהלך הלמידה, קשיים שעולים , הצלחות ותחושות שעולות תוך כדי התהליך. כמו כן אשתף תכנים אליהם אחשף באינטרנט ויכולים לעניין את קהל הקוראים. כאדם מאוד פרטי, החשיפה לא קלה לי, אבל ברור לי שלבלוג חלק משמעותי בהפיכתי לאדם שתקשוב הינו חלק משמעותי בעבודתו ובאישיותו. מקווה לעמוד באתגר בהצלחה ומאחלת לכולם קריאה מהנה.
