בעקבות קריאת מאמרו של קוזמה בנושא רפורמות טכנולוגיות תקשוב במערכות חינוך ברחבי העולם, עניין אותי מאוד לראות את ההבדלים באלטרנטיבות הרציונליות המצדיקות שילוב טכנולוגיות בתחום החינוך במדינות שונות בעולם, לראות את ההבדלים ביניהם, לבדוק היכן נמצאת מדינת ישראל . המושג באנגלית לשילוב טכנולוגיה הוא ICT . על פי המאמר קיימות ארבע אלטרנטיבות רציונליות המצדיקות השקעה ב-ICT בתחום החינוך:
1) תמיכה בצמיחה כלכלית- זהו רציונל המשמש לצורך השקעה בטכנולוגיה בחינוך בתפקיד שהוא יכול למלא בהכנת כח עבודה בעתיד ותמיכה בצמיחה הכלכלית. על פי קוזמה, השימוש בטכנולוגיה בבתי הספר צריך להיות לצורכי פיתוח היכולת שלהם להשתמש בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות עולמיות אמיתיות, לפתח את היצירתיות של הילדים ופיתוח מיומנויות המאה ה-21 התומכות בידע כלכלי, יצירתיות וחידוש. דוגמא למדינה כזו היא סינגפור אשר בתוכניתה החדשה מפתחת בוגרים עם ידע כלכלי נרחב. הסינגפורים מאמינים באמירה:" ללמוד לחשוב ולחשוב ללמוד". הסינגפורים משלבים טכנולוגיה בתוכניות הלימודים, בהערכה, בפיתוח המקצועי של המורים ובתרבות בתי הספר כדי לספק לתלמידים הכנה לשילובם בכלכלת המדינה. כמורה ומחנכת, הרעיון שתפקיד בית הספר הופך להיות מקצועי בלבד, מכין בוגרים לחיים בחברה כלכלית בעייתי מבחינתי. חסרה לי ההתייחסות לפאן החברתי, תרבותי, חינוך לערכים (שגם בזה ניתן לשלב את הטכנולוגיה).
2) פיתוח חברתי- קיימות מדינות המסתמכות על הפיתוח החברתי של הטכנולוגיה ושמות דגש על שיתוף ידע, יצירתיות תרבותית, עלייה בשיתוף הדמוקרטי, יותר נגישות לשירותים ממשלתיים , חשיפה לקבוצות ואנשים עם יכולות שונות בתחום החינוך. על פי הגישה הזו קיים שילוב בין בתי ספר בתרבויות שונו7ת , שיתוף הסמכות ההורית, ויכולת להביא שירותים חינוכיים לאוכלוסיות רחוקות.
באירופה קיים שימוש גדול במודל זה - "חברת ידע לכל" . אחת המטרות של התוכנית להעלות את היכולת הדיגיטלית של הילדים לצרכים אישיים ומקצועיים בחברה עתירת ידע.
קוזמה נותן את פינלנד כדוגמא למודל זה. הממשלה בפינלנד שמה דגש רב על שיתוף בידע ופיתחה אסטרטגיות מידע לחלק וללמידה. מטרת המודל הפיני הוא בניית חינוך פתוח. גם מדינות פחות מפותחות כמו צ'ילה משתמשים במודל הזה, על ידי הוספת הטכנולוגיה בבתי הספר ובקרב צוותי ההוראה ומאז 2004 80% מבתי הספר מאובזרים בזרים דיגיטליים וב-55% יש גישה לאינטרנט. בפאן האישי רפורמה כזו מדברת אליי יותר. פינלנד מהווה מודל מצויין לדעתי לחינוך משולב טכנולוגיה והייתי שמחה לראות את בתי הספר בישראל לומדים ומיישמים את המודל הפיני.
3) תמיכה במערכות הניהול בבתי הספר- שימוש במחשבים ובנתונים דיגיטליים בתחום המנהלתי. ארצות הברית היא דוגמא מצויינת למודל הזה. שימת הדגש היאע ל השימוש המועבר on line ומאפשר למורים, מנהלים והורים להיות מודעים בכל רגע נתון להשגי התלמידים ולנוכחותם בשיעורים.
4) רציונלים מרובים- קיימות מדינות המשתמשות ביותר מרציונל אחד.סינגפור למשל, משלבת את הרציונל החינוכי והכלכלי וטוענת שעל ידי שינוי תוכניות הלימודים כדי להעניק לתלמידים את המיומנויות הנדרשות הם מכינים את כח העבודה המצטיין לעתיד.
לאחר קריאה מעמיקה של המאמר, נראה לי הכי נכון לשלב את כל הרציונליים ביחד ולפי דעתי זה הכיוון אליו הולכת ישראל. ברגע שמערכת החינוך משלבת את טכנולוגיות המאה ה-21 , באופן אוטומטי היא מכינה את בוגריה לחייהם לאחר סיום שנות הלימודים ותורמת ל"בניית" כוח עבודה המתאים לצרכי המאה ה-21.
מתוך האתר של המנהל למדע וטכנולוגיה אלו חמשת המטרות של תכנית התקשוב בישראל והן מקיפות את כל המטרות המופיעות במאמרו של קוזמה.
נראה שאנחנו עדיין בתחילת הדרך בישראל ושתי הבעיות המרכזיות בהסתכלות שלי על המתרחש בבית הספר בו אני מלמדת הן תשתיות ואמון חלק לא מבוטל של צוות ההוראה (בעיקר הוותיק יותר) בצורך בשינוי. כשאני מסתכלת על ערי הפריפריה אני מלאת קנאה על תקציבים שהם מקבלים לשילוב טכנולוגית המאה ה-21 ומייחלת לשינוי משמעותי שיתרחש גם במודיעין, העיר בה אני מלמדת. למרות שקיימים כבר מספר בתי ספר המהווים איי חדשנות ובהם משולבים מחשבים ניידים לתלמידים ולוחות חכמים התופעה עדיין בחיתוליה וכולי תקווה שעניינים תקציביים לא יפריעו לפיתוח והכנסת הטכנולוגיה גם לבתי ספר אחרים בעיר.
קישור לאתר המנהל למדע וטכנולוגיה:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/MadaTech/ICTInEducation/Odot/HazonVerazional.htm\
קישור למאמרו של קוזמה:
http://robertkozma.com/images/kozma_comparative_ict_policies_chapter.pdf
1) תמיכה בצמיחה כלכלית- זהו רציונל המשמש לצורך השקעה בטכנולוגיה בחינוך בתפקיד שהוא יכול למלא בהכנת כח עבודה בעתיד ותמיכה בצמיחה הכלכלית. על פי קוזמה, השימוש בטכנולוגיה בבתי הספר צריך להיות לצורכי פיתוח היכולת שלהם להשתמש בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות עולמיות אמיתיות, לפתח את היצירתיות של הילדים ופיתוח מיומנויות המאה ה-21 התומכות בידע כלכלי, יצירתיות וחידוש. דוגמא למדינה כזו היא סינגפור אשר בתוכניתה החדשה מפתחת בוגרים עם ידע כלכלי נרחב. הסינגפורים מאמינים באמירה:" ללמוד לחשוב ולחשוב ללמוד". הסינגפורים משלבים טכנולוגיה בתוכניות הלימודים, בהערכה, בפיתוח המקצועי של המורים ובתרבות בתי הספר כדי לספק לתלמידים הכנה לשילובם בכלכלת המדינה. כמורה ומחנכת, הרעיון שתפקיד בית הספר הופך להיות מקצועי בלבד, מכין בוגרים לחיים בחברה כלכלית בעייתי מבחינתי. חסרה לי ההתייחסות לפאן החברתי, תרבותי, חינוך לערכים (שגם בזה ניתן לשלב את הטכנולוגיה).
2) פיתוח חברתי- קיימות מדינות המסתמכות על הפיתוח החברתי של הטכנולוגיה ושמות דגש על שיתוף ידע, יצירתיות תרבותית, עלייה בשיתוף הדמוקרטי, יותר נגישות לשירותים ממשלתיים , חשיפה לקבוצות ואנשים עם יכולות שונות בתחום החינוך. על פי הגישה הזו קיים שילוב בין בתי ספר בתרבויות שונו7ת , שיתוף הסמכות ההורית, ויכולת להביא שירותים חינוכיים לאוכלוסיות רחוקות.
באירופה קיים שימוש גדול במודל זה - "חברת ידע לכל" . אחת המטרות של התוכנית להעלות את היכולת הדיגיטלית של הילדים לצרכים אישיים ומקצועיים בחברה עתירת ידע.
קוזמה נותן את פינלנד כדוגמא למודל זה. הממשלה בפינלנד שמה דגש רב על שיתוף בידע ופיתחה אסטרטגיות מידע לחלק וללמידה. מטרת המודל הפיני הוא בניית חינוך פתוח. גם מדינות פחות מפותחות כמו צ'ילה משתמשים במודל הזה, על ידי הוספת הטכנולוגיה בבתי הספר ובקרב צוותי ההוראה ומאז 2004 80% מבתי הספר מאובזרים בזרים דיגיטליים וב-55% יש גישה לאינטרנט. בפאן האישי רפורמה כזו מדברת אליי יותר. פינלנד מהווה מודל מצויין לדעתי לחינוך משולב טכנולוגיה והייתי שמחה לראות את בתי הספר בישראל לומדים ומיישמים את המודל הפיני.
3) תמיכה במערכות הניהול בבתי הספר- שימוש במחשבים ובנתונים דיגיטליים בתחום המנהלתי. ארצות הברית היא דוגמא מצויינת למודל הזה. שימת הדגש היאע ל השימוש המועבר on line ומאפשר למורים, מנהלים והורים להיות מודעים בכל רגע נתון להשגי התלמידים ולנוכחותם בשיעורים.
4) רציונלים מרובים- קיימות מדינות המשתמשות ביותר מרציונל אחד.סינגפור למשל, משלבת את הרציונל החינוכי והכלכלי וטוענת שעל ידי שינוי תוכניות הלימודים כדי להעניק לתלמידים את המיומנויות הנדרשות הם מכינים את כח העבודה המצטיין לעתיד.
לאחר קריאה מעמיקה של המאמר, נראה לי הכי נכון לשלב את כל הרציונליים ביחד ולפי דעתי זה הכיוון אליו הולכת ישראל. ברגע שמערכת החינוך משלבת את טכנולוגיות המאה ה-21 , באופן אוטומטי היא מכינה את בוגריה לחייהם לאחר סיום שנות הלימודים ותורמת ל"בניית" כוח עבודה המתאים לצרכי המאה ה-21.
מתוך האתר של המנהל למדע וטכנולוגיה אלו חמשת המטרות של תכנית התקשוב בישראל והן מקיפות את כל המטרות המופיעות במאמרו של קוזמה.
נראה שאנחנו עדיין בתחילת הדרך בישראל ושתי הבעיות המרכזיות בהסתכלות שלי על המתרחש בבית הספר בו אני מלמדת הן תשתיות ואמון חלק לא מבוטל של צוות ההוראה (בעיקר הוותיק יותר) בצורך בשינוי. כשאני מסתכלת על ערי הפריפריה אני מלאת קנאה על תקציבים שהם מקבלים לשילוב טכנולוגית המאה ה-21 ומייחלת לשינוי משמעותי שיתרחש גם במודיעין, העיר בה אני מלמדת. למרות שקיימים כבר מספר בתי ספר המהווים איי חדשנות ובהם משולבים מחשבים ניידים לתלמידים ולוחות חכמים התופעה עדיין בחיתוליה וכולי תקווה שעניינים תקציביים לא יפריעו לפיתוח והכנסת הטכנולוגיה גם לבתי ספר אחרים בעיר.
קישור לאתר המנהל למדע וטכנולוגיה:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/MadaTech/ICTInEducation/Odot/HazonVerazional.htm\
קישור למאמרו של קוזמה:
http://robertkozma.com/images/kozma_comparative_ict_policies_chapter.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה